הרב חיים גדליה צימבליסט, הרב מאיר הייזלר והרב משה פרקוביץ ימשיכו את הבוררות בסכסוך הקשה על השליטה בישיבת פוניבז', למרות היחסים העכורים ביניהם - קובע (יום ה', 22.6.17) בית המשפט העליון.
שופט בית המשפט העליון,
יורם דנציגר, קיבל את הערעורים של חלק זה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת
יהודית שבח). הבוררות התנהלה במשך 15 שנים בין הרב אליעזר כהנמן והרב שמואל מרקוביץ', שהם גיסים, במחלוקת שהגיעה עד כדי גילויי אלימות בין שני המחנות. במהלכה כבר נקבע, כי הרב כהנמן יהיה הממונה על הצד החומרי של הישיבה והרב מרקוביץ על ניהולה הרוחני, אך הסכסוכים בין השניים נמשכים ללא הרף ואף מגיעים לעיתים קרובות לאלימות בין תלמידיהם.
שבח קבעה, כי השלושה אינם יכולים להמשיך לפעול יחדיו, תוך שציינה מספר דוגמאות: הרב פרקוביץ הקליט בסתר התייעצות של הבוררים ושלח אותה לצדדים; הרב צימבליסט אינו מתייחס לרב פרקוביץ כבורר אלא כבעל דין סרבן (ואף קבע דיונים אליהם לא יכול היה הרב פרקוביץ להגיע בשל מצב בריאותו); הרבנים צימבליסט והייזלר סבורים שהרב פרקוביץ אינו דובר אמת; הרב פרקוביץ סבור שעמיתיו החליטו מראש מה יהיו תוצאות הבוררות.
דנציגר דחה את הערעור בנוגע להחלטתה של שבח לאמץ את פסק הביניים של הבוררים, ודן לראשונה בשאלה האם יריבות, העדר אמון או עוינות חריפה בין בוררים יכולה ליצור עילת נבצרות לפי חוק הבוררות. כאמור, תשובתו היא שלילית.
נבצרות היא חיצונית לדברי דנציגר, "בהעדר טעם מיוחד, נראה כי הפרשנות שיש לתת למונח 'נבצר' היא זו המתייחסת למצב שבמסגרתו נמנע מבעל התפקיד לבצע את תפקידו בשל סיבה
חיצונית שאינה תלויה בו. הדוגמאות הקלאסיות הן מניעה בשל מצב בריאותי, פטירה או היעדרות מהמדינה; אף שייתכנו גם מצבי מניעה מיוחדים, שבהם
יהיה ראוי להכיר ב'נבצרות' של בעל התפקיד גם בלא קשר למסוגלותו הפיסית או המנטלית לבצעו".
דנציגר מוסיף: "עוינות חריפה ואף ריב, אינם מסוג המצבים שבהם ניתן לומר כי נמנע מבעל התפקיד לבצע את תפקידו בשל סיבה חיצונית שאינה תלויה בו. התנהגותם, שלוות רוחם, או יכולתם של הבוררים לנהל שיח מכבד וענייני עם חבריהם להרכב תלויה בהם, ובהם בלבד. חוששני, כי קביעה שונה, עלולה להסיר אחריות
מכתפיהם של הבוררים.
"אמת נכון הדבר, כי ביחסים אנושיים עסקינן, ומטבע הדברים שלעיתים יתגלעו בין בוררים חילוקי דעות ואף ריבים. עם זאת, בוררים אשר היחסים ביניהם עלו על שרטון, מצופים ליישב את ההדורים ביניהם באופן מקצועי, ענייני, מכבד והולם. מתוקף תפקידם, אין הם רשאים לתת למערכות היחסים הפנימיות
שלהם להפריע להליך הבוררות".
מעבר לנימוק הלשוני, ממשיך דנציגר, קיימת גם עילה עניינית: "ברי כי תוצאה משפטית שתאפשר להעביר בוררים מתפקידם
במצב של עוינות או מערכת יחסים עכורה, עשויה לתמרץ בוררים שעמדתם אינה מתקבלת לטרפד את הליך הבוררות ולעשות פעולות על-מנת להכשילו. בורר אשר מבין שהרוח נושבת בכיוון מנוגד לעמדתו - והדברים אמורים בפרט כאשר המדובר בוררות זבל"א ('זה בוחר לו אחד') - עלול לחשוב כי 'מוטב' לו להעמיק את הריב והעוינות בינו לבין חבריו למותב, כדי ליצור מצב של נבצרות המונע את המשך הדיון. מובן כי תוצאה כזו תהא בלתי מתקבלת על הדעת. גם משום כך איני סבור כי יש להכיר במצב של נבצרות בהתבסס על עוינות בין הבוררים - חריפה וקיצונית ככל שתהא".
השופטים
אליקים רובינשטיין ו
דפנה ברק-ארז הסכימו עם דנציגר. את הרב כהנמן ייצגו עוה"ד אופיר בלום, שמואל פלגר ולירון
וייסמן, ואת הרב מרקוביץ - עוה"ד
מרדכי בייץ ובעז פייל.
