יוצאי עירק לא יקבלו פיצוי על הפרעות ביהודי בגדד ביוני 1941 (שבועות תש"א) מכוח חוק נכי רדיפות הנאצים - קבעה עקרונית (13.6.17) שליד בית משפט השלום בחיפה. בפרעות אלו, המכונות "פרהוד", נרצחו 179 יהודים, אחרים הותקפו באכזריות, בתי כנסת נבזזו ורכוש נשדד.
בראש הוועדה עמד השופט אהרון שדה, ולצידו ד"ר נעמי אפטר ועו"ד צפורת בלאושטיין. חברי הוועדה מדגישים, כי אין כל ספק שיהודי עירק עברו סבל קשה באירועים אלו, אך חוק נכי רדיפות הנאצים אינו המסלול המתאים לפצותם - משום שאין דרך להכניס אותם תחת כנפיו. לצד זאת, הם זיכו את העוררים בהוצאות בסך 215,000 שקל.
העוררים הציעו שלושה מסלולים חילופיים להכנסתם למסגרת חוק נכי רדיפות הנאצים, אך כאמור הוועדה קבעה ששלושתם בלתי אפשריים - בעיקר על סמך ניתוח רחב של הנסיבות ההיסטוריות ששררו בבגדד באותה תקופה. עירק הייתה מדינה עצמעית תחת חסות בריטית, וגרמניה הנאצית ניסתה לעורר בה הפיכה - שאכן בוצעה בראשותו של רשיד עאלי אל-כילאני, בתחילת אפריל 1941. שבועיים לאחר מכן נחת בעירק כוח בריטי במטרה לדכא את ההפיכה, ובחודש הבא העניקה גרמניה סיוע לאל-כילאני - אך ממשלתו נכנעה בסוף מאי. ה"פרהוד" התחולל למחרת.
במסלול הראשון טענו העוררים, כי יש להכיר בהם כנרדפי הנאצים בשל בחישתה של גרמניה בענייניה של עירק באותם ימים. אולם הוועדה אומרת שהחוק הגרמני - לו כפופים התשלומים בישראל - בנושא זה ברור: לא כל מי שנרדף מחוץ לרייך ע"י לא-גרמניים ונגרם לו נזק גוף ואפילו בהשראת גרמניה, יש לפצותו.
בכל מקרה, מוסיפה הוועדה, העובדות מלמדות שה"פרהוד" לא נעשה ביוזמת גרמניה ואף לא בהסכמתה בדיעבד. אפילו אם היה מוכח שהפוגרום היה תוצאה של התעמולה הגרמנית - ולא כך היה, שכן היו לו סיבות משלו שנבעו מענייניה הפנימיים של עירק - הרי שגרמניה התחייבה לפצות רק מי שנפגע כתוצאה מהנעה ישירה שלה. "אנו לא יכולים לקבוע שאלמלא ההסתה הגרמנית, אירועי הפרהוד לא היו קורים", אומרת הוועדה.
המסלול השני היה הטענה לפיה עירק הייתה מדינה גרורה של גרמניה ואירועי ה"פרהוד" היו פעולה ממוסדת לה אחראית גרמניה. הוועדה דוחה טענה זו: "עירק באותה תקופה הייתה ללא ספק מדינה עצמאית שגיבשה לעצמה את רצונותיה ושאיפותיה, ולכן אין להגדירה כמדינה גרורה במובן של החוק הגרמני והפסיקה הגרמנית או הישראלית". העובדה שחלק ממבצעי הפוגרום לבשו מדים כלשהם, אינה מלמדת שהפוגרום עצמו נעשה בהוראה מלמעלה, ודאי לא של גרמניה.
המסלול השלישי היה הטענה שאירועי ה"פרהוד" אילצו את יהודי בגדד להתחבא - וגם בשל כך משלמת גרמניה פיצוי. אלא שגם טענה זו נדחתה, משום שכאמור גרמניה לא הניעה את מהלכי הפוגרום, ולכן אין היא אחראית לתפיסת המחבוא בעקבותיו. יתרה מזאת: הסתתרות במשך מספר ימים אינה עולה להגדרות של "חיי מסתור" המזכים בפיצוי, ובראשן - שהמדובר בתקופה ממושכת.
הוועדה דחתה גם את הבקשה להרחיב את תחולת החוק, כפי שנעשה במקרים אחרים: "אין חולק בדבר סבלם וחששם של יהודי עירק ביומיים של אירועי הפרהוד ואין ספק כי הפרעות התמקדו בהם בשל היותם יהודים. ברם, חוק נכי רדיפות הנאצים לא נחקק על-מנת לתת פיצוי עבור כל סוגי הרדיפות כנגד יהודים. כאבם וסבלם של יהודי עירק יישאר חקוק בזיכרון הקולקטיבי של העם היהודי, לצד אירועים קשים אחרים שגם הם לא הוכרו ככאלו המקנים זכאות לפי חוק נכי רדיפות הנאצים... פרשנות מרחיבה שתכניס את המקרה לגדר ההכרה על-פי החוק, תביא לריקון החוק מתוכנו". את המערערים ייצג עו"ד דוד ידיד, ואת המדינה - עו"ד שרה שהם.
