סגנית הממונה על המשמעת בשירות המדינה, עו"ד איילה הוניגמן, ממשיכה לכהן בתפקידה שנה לאחר שהסתיים החוזה עימה - למרות הפגמים שנפלו בהתנהגותה סביב הקשר הזוגי שלה עם הממונה דאז על המשמעת, עו"ד אסף רוזנברג. כך מגלה (יום ד', 28.6.17) החלטה של בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב.
השניים ניהלו מערכת יחסים זוגית ודיווחו עליה באוגוסט 2014, תוך שהם מבקשים לשמור בסוד את הדבר. בהנחייתה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה,
דינה זילבר, נערך עימם הסדר בן שלושה חודשים למניעת
ניגוד עניינים, אך בפועל הוא נותר בעינו שנה נוספת - עד לחשיפת הפרשה ב-News1. במקביל, פג החוזה עם הוניגמן ביולי אשתקד - ומן ההחלטה עולה שהוא לא חודש. למרות שנתבקשה למצוא לעצמה משרה אחרת בשירות המדינה, לא עשתה הוניגמן שום צעד של ממש כדי למלא את ההנחיה, דבר שהוביל בסופו של יום לפיטוריו של רוזנברג - גם בשל יחסיו העכורים עם נציב שירות המדינה, משה דיין.
באפריל השנה החליט דיין להוציא מידיה של הוניגמן את הטיפול בהטרדות מיניות וביחסי מרות, והסמכות הועברה לידי מנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, דן אלדד. הוניגמן ביקשה מבית הדין להוציא צו זמני נגד הפגיעה בסמכויותיה, אך סגנית הנשיאה,
אריאלה גילצר-כץ, דחתה את הבקשה - תוך שהיא מותחת ביקורת מרומזת על התנהלותה של הוניגמן, שעמדה בניגוד להוראות התקשי"ר.
גילצר-כץ קובעת, כי המשך עבודתם המשותפת של רוזנברג והוניגמן במשך שלוש שנים היה בלתי תקין, וכי ברור שהוניגמן לא עשתה "מאמץ יתר למצוא תפקיד חילופי": היא לא התמודדה במכרזים אלא הסתפקה בשיחות טלפון שלטענתה נעשו בניסיון למצוא משרה אחרת בשירות המדינה. היא גם מטילה ספק מרומז בכך שרוזנברג והוניגמן דיווחו בזמן אמת על הקשר הזוגי ביניהם.
בהצדיקה את נטילת סמכויותיה של הוניגמן, אומרת גילצר-כץ: "האם מתלוננת המגיעה לאגף המשמעת ומלינה על יחסי מרות אסורים או על הטרדה מינית תרגיש נוחות כשמולה יושבת המבקשת אשר ניהלה יחסים זוגיים עם הממונה עליה? האם המתלוננת או המתלונן ירגישו שהמבקשת מסוגלת לקבל החלטה נקייה מכל רבב במקרים כגון אלו? סבורני שלא... עלול להיווצר הרושם בפני המתלוננות או המתלוננים, כי שיקול דעתה של המבקשת הוכתם בשל מערכת היחסים עם הממונה. קל וחומר, עת ידוע למתלוננים כי לא ניתן לערער על החלטת הממונה וההחלטה היא סופית".
עוד מציינת גילצר-כץ, כי קביעת תחומי פעילותו של עובד היא זכותו של המעביד, אין להוניגמן זכות קנויה לטפל בנושאי יחסי המרות וההטרדות המיניות, גם בעבר היא לא טיפלה בעצמה בכל המקרים הללו ואין המדובר בשלילת חלק משמעותי מתפקידה. לבסוף דחתה גילצר-כץ את טענתה של הוניגמן, כאילו אחד מארבעת העובדים הבכירים שעסקו בטיפול בעניין הוא שהדליף את הפרשה. הוניגמן חויבה בתשלום הוצאות בסך 7,500 שקל. את הוניגמן ייצגו עוה"ד אמיר בשה, מורן סבוראי וגלעד זבידה, ואת המדינה - עוה"ד איה דויטשר-קורנהאוזר ואביעד בן-יעקב.
