בית המשפט העליון מרחיב סופית (יום ה', 29.6.17) את הפטור מהיטל השבחה, כך שיחול על כל אחד מבעלי הכנס המושבח ולא על כולם יחדיו. פסק הדין ניתן פה אחד בידי חמישה שופטים בראשות הנשיאה
מרים נאור (שגם כתבה את עיקרו) והוא מאמץ פסק דין קודם שניתן ברוב של שני שופטים לעומת אחד.
פסק הדין עוסק בפרשנות סעיף הפטור המצוי בחוק התכנון והבנייה: "בנייה או הרחבה של דירת מגורים לא ייראו כמימוש זכויות אם המחזיק ב
מקרקעין או קרובו הגיש בקשה להיתר
בניה על אותם מקרקעין שישמשו למגוריו או למגורי קרובו ובלבד שהשטח הכולל של דירת המגורים האמורה לאחר בנייתה או הרחבתה אינו עולה על 140 מ"ר; עם כל בנייה או הרחבה נוספת מעל השטח
האמור ישולם היטל, בשיעור יחסי לגודל הבנייה או ההרחבה הנוספת".
השאלה התעוררה לגבי נכס שיש לו כמה בעלים: הייתה האם מגבלת 140 המטרים היא לכל הבעלים יחדיו (ואז מובן שברוב המכריע של המקרים הם יידרשו לשלם היטל השבחה), או שהוא ניתן לכל אחד בנפרד (ואז במקרים רבים יהיה פטור מוחלט, ובכל יתר המקרים - היטל השבחה מצומצם, רק על השטח שמעל 140 מ"ר). בפסק הדין המקורי קבעו השופטים
אליקים רובינשטיין ו
צבי זילברטל, כי הפרשנות השנייה היא הנכונה, בעוד השופט
ניל הנדל סבר שיש לאמץ את הפרשנות הראשונה.
נאור אימצה כאמור את דעת הרוב. היא אומרת תחילה, כי לשון החוק סובלת את שתי הפרשנויות, ולכן יש להכריע על-פי תכליתו איזו מהן היא הנכונה. מטרת החוק היא סוציאלית: לסייע בשיפור תנאי המגורים. מטרה נוספת היא להוות תמריץ לפיתוח מקרקעין. מצד שני, יש למנוע הרחבת-יתר של הפטור כדי שהוא לא ינוצל לרעה. המדינה טענה, כי יש להביא בחשבון גם את אובדן ההכנסות העצום של הרשויות המקומיות אם תאומץ הפרשנות המרחיבה.
לגבי התכלית הסוציאלית אומרת נאור, כי היא מתקיימת בכל אחד ואחד מן הבעלים, ולכן קיימת הצדקה לתת את הפטור לכל אחד מהם ולא לכולם יחדיו. פרשנות זו גם מתיישבת עם התכלית של פיתוח המקרקעין, שכן היא תגדיל את האפשרות שבעלי הקרקע יבנו עליה. לעומת זאת, הפרשנות ההפוכה עלולה להוביל לדילול הפטור וממילא להימנעות מהגשמת מטרות החוק. גם השיקול של שוויון בין נישומים מוליך לאותה מסקנה, מוסיפה נאור.
נאור דוחה את הטענה לפיה להרחבת הפטור תהיה משמעות תקציבית עצומה, שכן הדברים נאמרו בעלמא ולא הוכחו בעובדות ובמספרים - דרישה מוקדמת להתחשבות בטיעון שכזה. לבסוף אומרת נאור, כי לא ברור האם הפטור יחול על קבוצות רכישה; היה מקום שהמחוקק יתן את התשובה, אך המדינה הודיעה שאין כוונה לעשות זאת. אולם מאחר שהתיק הספציפי אינו עוסק בקבוצת רכישה - נמנעה נאור מלחוות דעה בשאלה זו.
השופטים רובינשטיין, זילברטל, הנדל (ששינה את דעתו) ו
נעם סולברג תמכו בפסק דינה של נאור. את הוועדה המקומית פתח תקוה, שביקשה את הדיון הנוסף, ייצג עו"ד יעקב ברכה. את בעלי הקרקע הנדונה ייצגו עוה"ד הילה לביא-יתים,
שמואל שוב ואורית חזקיהו. עשר רשויות מקומיות שביקשו להצטרף להליך יוצגו בידי עוה"ד רונית עובדיה ומעיין אזולאי, והיועץ המשפטי לממשלה - בידי עו"ד שמרית גולן.
