עוזר למשפט עברי בעליון

משרד המשפטים והנהלת בתי המשפט בודקים את האפשרות להוסיף בבית המשפט העליון תקן של עוזר משפטי שיעסוק בהנגשת המשפט העברי לשופטי העליון. כך גילתה (יום ג', 4.7.17) שרת המשפטים, איילת שקד, בטכס הענקת אות יקיר המשפט העברי לשופט בדימוס אליקים רובינשטיין, מטעם ועד מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין. שקד ציטטה דברים שכתב רובינשטיין לפני שנים רבות, ולפיהם שלוש משוכות ניצבות בפני הרחבת השימוש במשפט העברי: אידיאולוגיה, זמן וידע. "אפשר לטפל בשלושתן", אמרה, והזכירה את ההצעה לתיקון חוק יסודות המשפט ולפיה המשפט העברי ייקבע במפורש כמקור השראה מועדף. "אתה עוד לא יודע על זה, אבל אני הולכת להפיל עליך שני תיקים", אמרה שקד לרובינשטיין - שעדיין משלים פסקי דין ושימש השבוע כמגשר בסכסוך בבית החולים הדסה. "בזמן הלא-פנוי שיהיה לך, אני מקווה שתוכל לנסות להטמיע את המשפט העברי, אולי בחניכה של שופטים חדשים ובהדרכה לשופטים מכהנים". לדבריה, "המשפט העברי הוא אחד הדברים החשובים ביותר שיש לנו, כי הוא קיים רק בישראל". שקד הוסיפה: "תחסר לנו בכל דבר. כבר בישיבה האחרונה של הוועדה לבחירת שופטים היה די משעמם. חושבים שיש שם אקשן, אבל לרוב באים עם הסכמות ובלי הבדיחות שלך - משעמם לנו". השופט ניל הנדל אמר כי רובינשטיין רצה קודם כל לעשות צדק, ולפעמים היה צורך להזכיר לו שיש גם לעשות משפט. "ביסוד המשפט העברי, המשפט והצדק - חד הם. הרצון להגיע לצדק בכל תחום עומד ביסוד המשפט העברי. זו הדוגמה המובהקת ביותר לקשר של רובינשטיין למשפט העברי". לדעת הנדל, צדק מצריך בין היתר עקשנות - וזו תכונה שרובינשטיין ניחן בה. "אנחנו עם קשה עורף, ובמובן הזה - רובינשטיין הוא האדם הכי יהודי שנתקלתי בו בימי חיי. פעם עמדנו להיכנס לדיון בעתירה על העדר נשים בוועדה למינוי דיינים. הוא אמר לי: צריך לתקן את החוק. אמרתי: בסדר, אבל בוא נדבר על התיקים. אז הוא אמר: צריך לתקן את החוק. רובינשטיין אמר לי שהוא כבר יעשה מה שצריך ושהוא רק רוצה לדעת אם אני מסכים איתו. נכנסנו לדיון והוא אמר שזה לא בסדר שיש בוועדה עשרה חברים ואף אישה ושצריך לתקן את החוק. אחרי זמן מה באמת תיקנו את החוק וחייבו נציגות של נשים. אני לא יודע איך הוא עשה את זה". רובינשטיין עצמו סיפר, כי קיבל מהשופט סלים ג'ובראן כמתנת פרישה תיקי טלית ותפילין ועליהם הכתובת "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" שרכש ג'ובראן בחנות נוצרית בירושלים, "ועוד אומרים שאין אצלנו פלורליזם. או כמו שהיינו אומרים: כמנהג ג'ובראין יהודאין". רובינשטיין הדגיש, כי המשפט העברי אינו עניין לשומרי מצוות בלבד, אלא יש להביט עליו כעל נכס תרבותי-לאומי וכעל עולם משפטי מלא מכל טוב. "שופטים אומרים לי שלא נוח להם להשתמש בו, כי אינם בקיאים והם חוששים שיטעו. התשובה היא, שכיום המידע הרבה יותר נגיש". רובינשטיין גם סיפר כיצד חוויה מילדותו סייעה לנטוע בו את הזיקה למשפט העברי. את חנות הספרים הוותיקה "פורת" במרכז רמת גן הקימו בתחילת שנות ה-50 דודו ודודתו, לאחר שבנם נהרג בשירותו הצבאי. אביו של רובינשטיין הלווה להם 400 לירות - סכום משמעותי באותם ימים - וביקש שיפרעו את ההלוואה בספרים. וכך היה רובינשטיין הילד עד לכך שהגיעו הביתה, לאורך השנים, ספרי היסוד שהיו חסרים לאביו ניצול השואה: תלמוד, משניות ושולחן-ערוך. "עם זה גדלתי ואני חושב שזה הניגון שהורי נטעו בי", אמר בהתייחס לשירה של פניה ברגשטיין.