היום לפני 135 שנה, הגיעו חברי קבוצת ביל"ו לארץ ישראל. תנועת בִּיל"וּ הייתה ארגון צעירים יהודי ציוני שהוקם 21 בינואר 1882 בעיר חרקוב שבאוקראינה, אז חלק מהאימפריה הרוסית. שמה מורכב מראשי התיבות של הפסוק "בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה". התנועה הוקמה לאחר הפוגרומים, "הסופות בנגב", שהתחוללו ברוסיה בעקבות רצח הצאר בידי מהפכנים, ב-1881.
מייסדי ביל"ו הציבו לעצמם למטרה להתיישב בארץ ישראל. הם קראו להתחדשות פוליטית-כלכלית ורוחנית-לאומית של העם היהודי בארץ ישראל וכן להתחדשות השפה העברית. הם נחשבים לקבוצה הציונית-סוציאליסטית הראשונה, בשל ניסיונותיהם בחיי שיתוף וקומונה, ומאבקם בפקידי הברון רוטשילד, דבר שיצר חילוקי דעות קשים בינם לבין רוב תושבי המושבות האחרות בתקופתם.
גרעין ההקמה של התנועה מנה כ-50 איש, רובם סטודנטים ממעמד חברתי גבוה ובעלי נטייה סוציאליסטית, אך רק מיעוטם עתיד היה להגיע לארץ. מרכז התנועה היה בתחילה בחרקוב, ולאחר מכן באודסה. בראשם עמד ישראל בלקינד. אנשי ביל"ו החליטו לעלות לארץ ישראל, על-אף שחבריהם ברוסיה סברו שמוטב שיגיעו לסוריה, שם ניתן היה לקבל קרקע בחינם.
