ה"פמיליאריות" של חברות הביטוח

חברת ביטוח ישיר שלחה לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב אדם המייצג אותה בצורה קבועה, וזאת בניגוד להוראות החוק בנושא זה. השופט גיא הימן סירב לאפשר לו לייצג את החברה וחייב אותה לשלם למשה מרי 15,000 שקל על אובדן רכבו והוצאות בסך 1,800 שקל. את החברה ייצג אילן מרקוס, אשר בתשובה לשאלותיו של הימן אמר, כי הוא לא טיפל בה בעניינו של מרי אלא עיסוקו הוא בצד המשפטי של התביעות, בהכנת כתבי הגנה ובניסיון להגיע לפשרות. הימן מבהיר, כי אין לו כל טענה כלפי מרקוס, שדיבר בצורה שקולה שכיבדה את בית המשפט - "ואין זה עניין קל ערך במקומותינו". אולם לא ניתן היה לאפשר לו לטעון לגופם של דברים, בשל דרישת המחוקק בתיקי תביעות קטנות וכדי למנוע את קיפוחו של התובע שכידוע אינו איש מקצוע ואינו מנוסה בהופעות בבית המשפט. אין המדובר בגזירה שחברות הביטוח אינן יכולות לעמוד בהן, מדגיש הימן, שלדבריו כבר ראה נציגים מיומנים שלהן שטיפלו בתיקים הספציפיים. "טועה חברת ביטוח אם סברה כי היא גבירתו של ההליך בבית המשפט, לתביעות קטנות או בכלל. טועה היא אם סברה כי מענה לצורך בבירור של מקרה משפטי לגופו יימצא לה בשכירת שירותים של עובדים, שעיקר תפקידם הוא בהופעה בבית המשפט. "הפעם שיגרה חברת הביטוח אדם רציני ובעל דרך ארץ... אך מה אעשה, ולדאבון הלב דומה הדבר להיות החריג ולא הכלל? מה אעשה ובלא הקפדה על העיקרון המשפטי האמור, נמצאו פוקדים את בית המשפט מיני נציגים, אשר לא כמו חברות הביטוח עצמן, ראו לסבור בטעות לא רק כי כל התנהגות היא נסבלת ולגיטימית באולם הדיונים, אלא כי היכרות שטחית עם השפה המשפטית ותחושה נפסדת של 'פמיליאריות' בבית המשפט מקנות בידיהם כוח, שאיננו נחלתו של התובע הניצב כנגדם".

משרד הנסיעות אילאנה טורס יחזיר לעאדל והאלה זידאת 10,400 שקל ששילמו תמורת נסיעה לעיר ורנה בבולגריה, אותה ביקשו לבטל בשל מבצע צוק איתן ביולי 2014. השופט שלמה בנג'ו קיבל את התביעה במלואה לאחר שמצא, שבני הזוג פעלו כיאות בבקשת הביטול, שבאה לפני שכרטיס האשראי שלהם חויב, בעוד משרד הנסיעות מיהר לחייב אותו כדי למנוע את ההחזר. הוא גם לא נתן אמון בדבריו של נציג המשרד, שגרסתו הייתה בעייתית ואף סתרה את זו שהוצגה בכתב ההגנה. אילאנה טורס גם חויב בתשלום הוצאות בסך 3,700 שקל, בין היתר משום שלא התייצב לדיון במועדו המקורי.

פקחי יחידת הפיצו"ח של משרד החקלאות נהגו כדין ובצורה סבירה כאשר החרימו במארס 2010 תוצרת חקלאית ששיגר משה גולדנברג מבקעת הירדן לתוך תחומי ישראל. הרשם ניר נחשון דחה את תביעתו של גולדנברג לפיצוי של 33,500 על השמדת הסחורה, שבאה עקב החשד שמקורה בשטחי גידול פלשתינים שאינם מפוקחים כנדרש מבחינה בריאותית. גולדנברג עצמו העיד שהירקות הגיעו משדות המעובדים שבבעלות פלשתינית אותם הוא שוכר - ולכן היה לפקחים יסוד סביר לחשוד שמדובר בסחורה העלולה להזיק לבריאות הציבור. לרופא הממשלתי יש סמכות נרחבת בתחום בריאות המזון ולא נמצא שבמקרה זה הייתה חריגה ממנה, קבע נחשון. הוא חייב את גולדנברג בתשלום הוצאות בסך 1,000 שקל.

חברת אליטליה תשלם לאיריס שריר 6,600 שקל בשל שורה של תקלות בטיסותיה לניו-יורק ובחזרה - קבע השופט רז נבון. הטיסה מתל אביב לרומא המריאה באיחור של שלוש שעות, וכתוצאה מכך פספסה שריר את טיסת ההמשך והגיעה לניו-יורק 20 שעות לאחר המועד. אליטליה טענה שהסיבה הייתה בטיחותית, אך לא הוכיחה זאת ולכן חויבה בפיצוי המלא הקבוע בחוק על האיחור. פיצוי נוסף ישולם משום שלא כל הכבודה של שריר הגיעה במועד לרומא, לניו-יורק ולתל אביב. שריר תבעה 20,000 שקל, אך נבון דחה את תביעתה לפיצוי לדוגמה ולייעוץ משפטי, והקטין את הפיצוי ביתר הסעיפים.

חברת הביטוח שומרה הטילה דופי במנחם ארבל, שתבע ממנה פיצוי על נזק שנגרם לרכבו, וזאת בלא שהיו לה כל ראיות אלא רק תהיות וספקות. "אין לקבל עניין זה בקלות ראש, אין לאפשר ניסיון זה ליצור לחץ על הניזוקים להתפשר, מבלי שיהיה בידי המבטחת מידע ממשי, שיכול להוכיח את טענת המרמה, רק עקב החשש שבית המשפט יטיל בהם דופי או כי פרסום הטענות עצמן יטיל בהן דופי", אומר השופט יורם ברוזה. ברוזה מצא, כי הסתירות בעדויותיהם של ארבל ושל מי שהיה עד לתאונה הן שוליות ולא מהותיות, וכי הגשת התביעה להכשרה שלושה חודשים לאחר התאונה הייתה סבירה ולכן דחה גם את הטענה כאילו הוא הכשיל את בדיקת תביעתו. למעשה טענה שומרה, הוא מעיר, כי הניזוק חייב לעכב את תיקון רכבו עד שיקבל את הפיצוי ממנה - ואין לקבל טענה זו. שומרה חויבה בתשלום פיצוי של 7,700 שקל והוצאות של 1,000 שקל לארבל ו-1,000 שקל לנהג המבוטח, גיל אמסלם.