אורנשטיין בביקורת יוצאת דופן על ברלינר

נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, איתן אורנשטיין, מותח בעקיפין ביקורת קשה ויוצאת דופן על קודמתו, דבורה ברלינר. הדברים עולים מהאופן בו מתאר אורנשטיין, בראיון לביטאון "עורך הדין" של לשכת עורכי הדין, את המצב ששרר בבית המשפט כאשר התמנה לנשיאו לפני שנה, אחרי שבע שנותיה של ברלינר - אשר מינתה אותו לסגן נשיאה והעמידה אותו בראש מחלקת חדלות הפרעון. אורנשטיין אומר שהבעיות העיקריות היו "קצב כניסה נמוך של תיקים לעומת בתי משפט מחוזיים אחרים, קצב סגירת התיקים אינו גבוה, תיקים ישנים אינם מקודמים, קביעת מועדי דיון מרוחקים, בעיות בתחום החברתי ובממשק עם המזכירויות". אורנשטיין אף מודה לשופטת בדימוס הילה גרסטל - יריבתה של ברלינר - על הסיוע שהעניקה לו בפתרון הבעיות. בין הצעדים בהם נקט אורנשטיין: תוכנית עבודה שנתית לכל השופטים ומעקב ממוחשב אחריה, פיזור ימי הכתיבה על פני כל השבוע, הקמת תת-מחלקה לנזיקין והכנת דוח תפוקות ככלי ניהולי מרכזי המשרת אותו. הוא גם התאים תוכנית אישית לכל שופט שסבל מפיגור בכתיבת פסקי דין, בשאיפה שלמעט חריגים - פסקי דין יינתנו בתוך חודשיים-שלושה מסיום הסיכומים. לדברי אורנשטיין צעדים אלו הוכיחו את עצמם: אין תיק שמועד השמיעה שלו מעבר לינואר 2018 וקצב הכניסה-סגירה של המחוזי בתל אביב הוא הטוב ביותר בערכאה זו ("לא היה כדבר הזה", מוסיף אורנשטיין עקיצה לברלינר). הוא אומר, כי השיפור בשירות גם הביא לגידול של 15% במספר התיקים המוגשים לבית המשפט שלו. אורנשטיין הסביר גם מדוע העדיף להתמודד על תפקידו הנוכחי ולא על מקום בבית המשפט העליון. לדבריו, זהו אחד התפקידים החשובים ביותר במערכת וגם מתאים יותר לאופיו: "אני מאוד אוהב את השיפוט בערכאה הדיונית שבה שומעים עדים וקובעים ממצאים, בהבדל מערכאת הערעור. נראה לי שזה גם מתאים יותר לאופי שלי". אורנשטיין סבור, שנשיא של בית משפט חייב להיות בר סמכא מבחינה מקצועית, לתת דוגמה אישית, לא לצבור פיגורים ולהיות משפטן ברמה גבוהה - לצד יחסי אנוש טובים ואינטליגנציה רגשית גבוהה. עוד סיפר אורנשטיין כיצד הוא מתגמל שופטים טובים: מתן תיקים שהם מבקשים לדון בהם, לציין אותם לשבח בפני נשיאת בית המשפט העליון ומנהל בתי המשפט כדי שיחמיאו להם, קידום לתפקיד סגן נשיא או שופט בכיר, מינוי למחלקה מועדפת, מתן שבתונים לפי בקשתם והמלצה למינוי לעליון. עוד הדגיש, כי קצב סגירת התיקים אינו יכול להיות הפרמטר העיקרי ושהיעילות אינה יכולה לבוא על חשבון בירור מקצועי של המחלוקת. בנושא העומס סבור אורנשטיין, כי על השופטים לנהל בצורה יעילה את התיקים, להכין לכל תיק תוכנית עבודה מסודרת, לתעדף את סדר שמיעתם ולהימנע מרווחים גדולים מדי בין הדיונים. הוא לא סבור שתוספת שופטים תפתור את הבעיה, משום "שכשיש עוד נותן שירות, עולה הביקוש לשירות". הוא גם תומך בקביעת אגרות מתאימות ובפסיקת הוצאות ריאליות. לגבי תרבות הדיון המתדרדרת סבור אורנשטיין, כי "זה ביטוי לירידת התרבות הדיונית בחברה בכללותה, אלימות מילולית ופיזית". לדעתו, על השופטים לעצור דיון שאינו מתנהל בצורה נאותה ולמחוק כתבי טענות מאותו נימוק. הוא גם קורא לפתור את בעיית הפנסיה של השופטים ומדגים: "לאחרונה פרשה שופטת בית משפט שלום שדנה בעיקר בתחום הפלילי. הפנסיה שלה היא 6,300 שקלים לחודש, ויש להניח שלא יפנו אליה בוררויות. אותה שופטת מתקשה להתקיים. אני לא רוצה לחשוב מה יקרה אם שופטים שחוקים יישארו לשפוט ולא יפרשו, רק מחמת שאחרת לא תהייה להם פרנסה ועתידם לא מובטח. נקודה נוספת היא בקושי בגיוס עורכי דין טובים למערכת המשפט. אלה מסרבים לפניות למינוי כשופטים נוכח תנאי הפנסיה הגרועים של השופטים". אורנשטיין סבור שלתקשורת יש תפקיד חשוב ומוסיף: "שופטים אינם מנותקים מהמתרחש. אני קורא עיתונים, מאזין לרדיו וצופה בטלוויזיה. אני מודע וכמוני חברי לאותן ידיעות מוטות ומנטרל אותן. שופט פוסק לפי הראיות שמובאות לפניו, לטיעונים ויישום הדין. אני לא סבור, שפרסום כזה או אחר יגרום להטיית דין. חשוב ששופט יהיה מודע לשיח הציבורי, לדעת הקהל ושיהיה מעורה ברחשי הציבור ככל אזרח במדינה".