ועדת החוקה חוק ומשפט המשיכה השבוע להכין לקריאות שנייה ושלישית את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 124) (עבירות המתה), התשע"ו-2015. הצעת החוק הממשלתית בונה מחדש את מדרג עבירות ההמתה וקובעת לראשונה עבירה בסיסית של רצח שהעונש בצדה הוא מאסר עולם כעונש מרבי. עוד מוצע כי תיקבע עבירה חמורה יותר של רצח בנסיבות מחמירות שהעונש בצידה הוא מאסר עולם חובה, אלא במקרים חריגים - וכן עבירה חמורה פחות - עבירה של המתה בקלות דעת שהעונש בצדה הוא 12 שנות מאסר כעונש מרבי.
לפי הצעת החוק, היסוד הנפשי שיידרש לעבירת הרצח (עבירת הבסיס של רצח, וכן העבירה של רצח בנסיבות מחמירות), יהיה יסוד נפשי של כוונה או אדישות. לעומת זאת, המתה ביסוד נפשי של קלות דעת תהיה עבירה נפרדת, עם עונש מרבי של 12 שנות מאסר, ללא תיוג של רצח. החידוש המשמעותי בהצעת החוק הוא בהחמרת הענישה והתיוג המוסרי של המתה מתוך יסוד נפשי של אדישות מ-20 שנה כעונש מרבי במסגרת עבירת "הריגה", לעונש מאסר עולם כעונש מרבי במסגרת עבירת "רצח", והן ביצירת הבחנה משפטית-מעשית בין אדישות לקלות דעת.
חברי הוועדה התלבטו האם לקבל את הצעת הממשלה לפיה כל קטגוריית ה"אדישים" תיכלל בעבירת הבסיס של רצח, הן מתוך תחושה שהיסוד הנפשי של אדישות בחוק העונשין ("שוויון נפש לאפשרות גרימת התוצאה") אינו ברור מספיק, והן מתוך תחושה שרק המקרים החמורים או מקרים מסוימים של המתה באדישות אכן שקולים, מבחינה מוסרית, להמתה בכוונה. הסנגור הציבורי הארצי ונציגי לשכת עורכי הדין טענו כי ראוי שעבירת הבסיס של רצח תכלול רק את הממית בכוונה וכי רק יסוד נפשי של כוונה מצדיק עונש מרבי של מאסר עולם. לעומתם, נציגי משרד המשפטים התנגדו לצמצום היסוד הנפשי של אדישות לעניין עבירת הרצח בטענה שההגדרה לאדישות בחוק העונשין ברורה מספיק ומבטאת נכון את האשם המוסרי של מי שראוי שיתויג כרוצח.
הסניגור הציבורי הארצי ד"ר
יואב ספיר: "הבנתי שנטיית לב הח"כים היא להרחיב למשהו נוסף לא רק לכוונה למרות שחלקם הביעו חשש שהוא במקומו, שלהכניס את כל האדישים זה רחב מדי. במקום זאת אפשר לקבוע בדומה לנסיבות המחמירות הקיימות ל"רצח בנסיבות מחמירות" אפשר לקבוע שכשמתקיים יסוד נפשי של אדישות ואחת הנסיבות המחמירות, רק אז תתגבש עבירת הרצח. אלו המקרים החמורים של אדישות שתביא להגדרה של רצח ולמאסר עולם. זה שונה מההצעה הממשלתית שמביאה "אדישים" בנסיבות המחמירות למאסר עולם חובה בקטגוריית הרצח המוחמר. כמעט כל הדוגמאות המטרידות של אלו שלא תויגו כרוצחים יקבלו מענה בנסיבות המחמירות הללו".
הגדרת "קלות דעת" ובאבחנה בינה לבין "אדישות" ד"ר עמיר פוקס מהמכון לדמוקרטיה: "כשיש מחשבה פלילית חייב להתקיים אחד מהשלושה. אם התביעה לא מצליחה להוכיח כוונה או אדישות אין לה מה להוכיח את התקווה כי מה שנותר הוא קלות דעת וזה מתפרש כך גם היום. לכן אפשר לעגן זאת כברירת המחדל".
ד"ר אוהד גורדון שופט בית משפט השלום בירושלים שהיה חבר ועדת קרמניצר: "אני פה על דעת עצמי וחושב שנכון יהיה להכניס את האדישות בתור מינימום להגדרת אדם כרוצח. הרפורמה לא מרחיבה את עבירת הרצח אלא מוחקת את העבירות הקיימות ומחלקת את קשת עבירות ההמתה לפלחים חדשים. זו שאלה מוסרית האם נכון שאדם שלא אכפת לו שהוא ממית ייקרא רוצח או לא. ההבחנה שהיום השופטים עושים בין אדישות לכוונה הרבה יותר מסובכת מאשר בין אדישות לקלות דעת. קל דעת הוא לא איש רע לעומת האדיש שהוא איש רע- הוא לא רוצה להרוג אבל לא אכפת לו. תיקון בהגדרת קלות הדעת הוא לא רק לעבירות ההמתה אלא לכל קלות הדעת בדיני העונשין ולכן עדיף לא לתקנה".
עו"ד גדי זילברשלג מלשכת עוה"ד: "השופטים הרלוונטיים להביע עמדה הם אלו היושבים בתיקים כאלו שנים כמו השופטים אלרון וטל שהביעו חששות רציניים מהתיקון ומההרחבה. ביחס לאדישות אנחנו עדיין חושבים שאדישים לא צריכים להיכלל בקטגוריית הרוצחים, רצח צריך לחול רק על כוונה".
עו"ד
נעמי גרנות סגנית מנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות: "כל האלטרנטיבות שנשמעו כאן מצמצמות את קלות הדעת והשתכנעתי שכל מי שלא באדישות ממילא נופל לקלות הדעת ולכן הלשון היום מתאימה ויש להשאירה כפי שהיא. זה הדבר הרחב ביותר להגדרת קלות הדעת".
הסניגור הציבורי הראשי ד"ר ספיר: "אסור לשנות רק כדי לטפוח על השכם. אם נמחק מילה מהגדרת קלי הדעת לא שינינו כלום. אל תגידו לעצמכם שבתיקון הקוסמטי נפתרה הבעיה שגרמה לכם לאי נוחות. הפתרון יכניס אדישים רבים לעבירת הרצח ויותיר את האדישים הפחות חמורים כהורגים".
עו"ד לילך וגנר ממשרד המשפטים: "בפסיקה כל מי שמקווה שהתוצאה לא תתרחש מתויג כקל דעת. אפשר לתקן את היסוד הנפשי של קלות דעת בחלק הכללי של חוק העונשין ל"מתוך תקווה שהתוצאה לא תתרחש" נוסף להגדרה היום שהיא "מתוך תקווה להצליח למנען. זה שיקוף של המצב הקיים היום בעיגון הפסיקה. אם חוזרים להצעת החוק הממשלתית אעדיף זאת".
