האחים מנשה מור ואריק מור ביצעו הונאת ענק כאשר התיימרו למכור כרטיסים לאירועי ספורט והופעות מוזיקה ברחבי העולם - טוענת המדינה, בכתב אישום נגד שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב. המדינה מייחסת להם קבלת דבר במרמה,
הלבנת הון, סחיטה באיומים, זיוף, עבירות מס ועוד. רו"ח אהוד אנזל וגלית פאר, שעבדו בחברת INTCO Service שבבעלות השניים, מואשמים בעבירות מס. ג'נט מועלם (אמם של האחים) ו
יצחק מור מואשמים בהלבנת הון.
לטענת המדינה, חמשת אתרי האינטרנט שהפעילו האחים - ושנרשמו בבעלותן של חברות במקלטי מס שונים, כגון אנדורה ואיי הבתולה הבריטיים - הפיקו הכנסות של לפחות 200 מיליון אירו בשנים 2014-2009. הכנסות אלו לא דווחו בישראל, למרות שבעלי האתרים היו אזרחי ישראל - טוענת התביעה.
על-פי כתב האישום, התרמית החלה בשנת 2008 ובוצעה יחד עם אייל בן-נעים, תושב ברצלונה. השלושה הקימו מערך חברות שנרשמו במדינות שונות, לעיתים בבעלות אנשי קש. המערך תופעל על-ידי צוות עובדים שפעל ממשרדי חברת אינטיקו בנתניה ונוהל על-ידי הנאשמים, וממשרד נוסף בחו"ל. צוות העובדים הפעיל מספר אתרי אינטרנט למכירת הכרטיסים, דרכם מכרו, ללא היתר רשמי או הסכמי הפצה עם בעלי הזכויות, כרטיסים אשר על-פי רוב לא היו ברשותם אלא נרכשו על-ידי השניים מהמועדונים ומספסרים שונים רק לאחר שלקוחותיהם ביצעו את ההזמנות.
אתרי האינטרנט שהפעילו מנשה ואריק מור, טוענת המדינה, הציגו שורה של מצגים כוזבים על-מנת לשכנע את הרוכשים, כי הם קונים כרטיס המצוי במלאי למושב ספציפי, ואף נקטו בפעולות שונות על-מנת למנוע את האפשרות שלקוחות שלא קיבלו כרטיסים יוכלו להכחיש עסקה מול חברת האשראי. כך למשל, לעיתים נשלחו ללקוחות "הודעות הרגע האחרון" (Last Call) כוזבות בסמוך לשעת האירוע, על פיהם החברה ניסתה לשווא ליצור קשר עם הלקוח על-מנת לתאם מקום איסוף, ובשל כך רואה עצמה כמי שסיפקה את הכרטיס. שיעור ההימנעות מאספקת הכרטיסים היה 28%-5% - גבוה בהרבה מן המקובל בענף, נטען בכתב האישום.
במקרים בהם לא הצליחו האחים מור ובן-נעים למצוא כרטיסים במחיר שישאיר בידם רווח של לפחות 30%, הם היו נמנעים מרכישת הכרטיסים, על-אף שכבר מכרו אותם ללקוחותם. בחלק מהמקרים הם התקשרו סמוך לאירוע ללקוחות על-מנת לבטל ביוזמתם את העסקה. במקרים אחרים הם יצרו קשר עם הלקוחות בסמוך לאירוע וביקשו מהם לשלם סכומי כסף נוספים, כתנאי לאספקת הכרטיסים.
עוד מואשמים מנשה ואריק מור בכך שהנחו עובד בחברה להתנהל במרמה בנוגע ליכולתם לספק כרטיסים לחברות תיירות המבצעות רכישות כרטיסים גדולות ומרוכזות. הנאשמים ניהלו מו"מ מול חברות אשר ביקשו לרכוש בין עשרות למאות כרטיסים למונדיאל בברזיל ב-2014, תמורת מאות אלפי דולר או יורו. זאת, כשלא הייתה בידיהם זכות חוזית לכרטיסים כאלו. הנאשמים קיבלו מהחברות המזמינות את התשלומים עבור הכרטיסים, אולם במועדים המוסכמים למסירה לא סופקו הכרטיסים והמזמינים התקשו לאתר את הנאשמים.
בנוסף, האחים מור נאשמים בכך שלפני שובו של מנשה מור לישראל כתושב חוזר, לאחר שעזב את הארץ לפני שנים בהותירו אחריו חובות כבדים לבנקים, הם הציגו לנציגי בנקים שונים מצגי שווא על פיהם מנשה מור חסר אמצעים לפרוע את חובותיו. על סמך מצגים אלו, הסכימו נציגי הבנקים הנושים להסתפק בתשלום מקצת החוב ולסגור את תיקי ההוצאה לפועל-כנגדו, תוך שהם מוותרים לו על 5.8 מיליון שקל.
עוד נאשמים השניים בכך שפעלו להפסקת הפעלת אתר אינטרנט מתחרה תוך שימוש באיומים והפחדות. בין היתר שלחו השניים הודעת דוא"ל שנחתמה כביכול על-ידי חוקר בריטי מטעם המשטרה האנגלית, בה נמסר למפעילי האתר המתחרה, כי נגד החברה בבעלותם מתנהלת חקירה פלילית של היחידה המרכזית לפשעי מחשבים של משטרת אנגליה. בהזדמנות אחרת הגיעו השניים בלווית ארבעה גברים נוספים לבית הוריו של אחד ממפעילי האתר המתחרה, וטענו שהם מלווים בשוטרים סמויים וכי עליו להתלוות אליו למשרדי אינטיקו בנתניה על-מנת להוריד את האתר המתחרה מרשת האינטרנט ולהפסיק את פעילותו.
עוד נאשמים השניים בעבירות הלבנת הון, מאחר שפעלו באמצעות מערך חברות ברחבי העולם אשר חלקן נרשמו על שם אנשי קש. אותן חברות החזיקו רשת חשבונות בנק ברחבי העולם, דרכם הועברו הכנסות מערך החברות אל חשבונותיהם הפרטיים בחו"ל ומשם אל חשבונות בנק בישראל בסכום של 41 מיליון. השניים רכשו באמצעות הרכוש המולבן דירות ונכסים רבים באזור השרון, אותם רשמו על שמות בני משפחה.
לטענת המדינה, פאר ואנזל סייעו למנשה ואריק מור להשמיט הכנסות, בהתחזות כלפי הרשויות כבעלי תפקידים בחברה ומורשי החתימה בפני הרשויות, בהציגם מצג שווא על פיו אינטיקו היא חברה ישראלית המספקת שירות לקוחות ותמיכה טכנית בלבד לחברת האם בספרד או אנדורה, כי החברה מנוהלת על ידם ועוד. כתב האישום הוגש באמצעות עוה"ד נעם עוזיאל,
טל תבור ואיתי שהם.
