שופט בית המשפט העליון,
יורם דנציגר, חושש שישראל הולכת בדרכיה של ארה"ב, בה ב-98% מעסקות המיזוג והרכישות מוגשות תביעות. לדבריו, זוהי המגמה הניכרת מהריבוי המהיר והמשמעותי של תביעות מסוג זה. הוא דיבר (יום ה', 13.7.179 בכנס הקיץ של לשכת עורכי הדין.
דנציגר אמר כי בעוד שבשנים 2000-1970 הוגשו רק 34 בקשות לתביעות נגזרות, בשנים 2005-2000 הוגשו 38 בקשות, ומראשית 2010 ועד אמצע 2014 - 215 בקשות. "זו עלייה כמעט מטורפת", אמר. לדבריו, חלק מההליכים הנפתחים בכלל בבתי המשפט בישראל אינם הכרחיים. "אולי הם הכרחיים מבחינת הפרנסה שעורכי הדין רוצים להביא לבתיהם, אבל במדינות רבות אחרות הסכסוכים נפתרים בדרכים אחרות".
לצד זאת, הזהיר דנציגר מפני פגיעה במכשיר התביעה הייצוגית אם יוטלו עליה אגרות גבוהות מדי. "חוק התובענות הייצוגיות הוא חוק חשוב מאוד ובעל משמעות חברתית גדולה. אם האגרות יעלו בצורה בלתי סבירה, אני חושש שהאפקט המצנן יהיה רע ומר". לדבריו, "נצטער מאוד אם נאבד תביעות ייצוגיות שהן כלי לשינוי חברתי".
עוד התייחס דנציגר לתפקודם של הדירקטורים החיצוניים בחברות ציבוריות: "אנחנו מדינה קטנה, בה כולם מכירים את כולם. אי-אפשר לעבוד כאן כמו בצרפת, שם הוכנה רשימה של דח"צים שמתוכם צריך לבחור את מי שאין לו שום היכרות עם בעלי השליטה. אני לא רואה כפסול מן היסוד מצב בו בעלי השליטה מכירים ומוקירים דח"צים מסוימים. מי שלוקח על עצמו תפקיד דח"צ, מביא בחשבון שעליו לעשות את מלאכתו נאמנה, אחרת ישלם את המחיר".
עמיתו של דנציגר, השופט
ניל הנדל, הזהיר גם הוא מהרתעת יתר של הדירקטורים, העלולים להיתבע הן בידי החברה, הן בידי בעלי המניות והן בידי הנושים. הוא גם חושש ממצב בו דירקטור יפעל במהירות רבה מדי כאשר החברה תיקלע לקשיים, רק כדי למנוע תביעה נגדו שתוגש בטענה שלא מנע את חדלות הפרעון שלה.
עוד ציין הנדל, כי כאשר חברה מגיעה לתחום חדלות הפרעון, בית המשפט מעורב בה בזמן אמת - וזאת בצורה יוצאת דופן: "ברשלנות רפואית בית המשפט לא מעורב בניתוח", הדגים. "אני לא חושב שזה שלילי", הדגיש והוסיף: "אני מקנא במי שעוסק בתחום, כי אנחנו בתקופה מאוד מעניינת ואי-אפשר לדעת מה יהיה בעוד חמש שנים. זה מצריך אחריות מצד המחוקקים והשופטים".
