45 שנה אחרי שהודח מחיל-האוויר, ונשללו דרגות הגנרל שלו, מבקשים חבריו של ג'ון די לאוֶל וקרוביו לשקם את כבודו, ולהחזיר לו את דרגותיו ואת עיטוריו. מיג'ור-ג'נרל לאוֶל מת באמצע יולי 1979.
עניינו של הגנרל המודח לאוֶל נידון עתה בארצות-הברית. חיל-האוויר האמריקני החל בתהליך להחזיר לו שתי דרגות ועיטורים, שנשללו ממנו כשהודח מהחיל. לאוֶל הואשם על-ידי ממשל ניקסון בתקיפות בלתי-מאושרות על צפון ויטנאם. התר וילסון, השרה החדשה של חיל-האוויר האמריקני, הסכימה לדון בעניין לאוֶל. אם מסקנות חיל-האוויר יהיו חיוביות, הן יועברו לאישורו של ג'ימס מאטיס, שר ההגנה, לפני שיובאו לאישור הבית הלבן והקונגרס - אך טרם התקבלה החלטה בנושא. בינתיים התהליך חשאי, והפנטגון אינו מעוניין לפרט.
בשנת 2010, אישר ממשל אובמה לדון מחדש בעניינו של לאוֶל - לבקשת חברים בוועדת הסנאט לכוחות מזוינים. ראשי הוועדה, סנטור ג'ון מקקיין (שהיה טייס בחיל-הים במלחמת ויטנאם) וסנאטור קארל לוין, דחו את הבקשה כיוון שמצאו סתירות בחומר, שהגיש הפנטגון לעיונם.
"אין לי ספק, לאוֶל הופקר על-ידי עמיתיו ושילם את המחיר", אומר פרופ' מארק קלוֹדפֶלטֶר, קצין משוחרר בחיל-האוויר ומרצה לאסטרטגיה במכללה הלאומית למלחמה בוושינגטון הבירה.
באפריל 1972 פיטר גנרל ג'ון די ריאן, מפקד חיל-האוויר, את לאוֶל, שפיקד על חיל-האוויר 7 (פיקוד האוויר האמריקני בדרום-מזרח אסיה, שמפקדתו נמצאה בסייגון), על שתקף ללא-רשות את צפון ויטנאם, והורה לדווח דיווחי שקר בדוחות המבצעיים של מפקדתו. לדעת קלודפלטר, אין בהאשמות הללו אמת צרופה, והוא כתב זאת במחקר, שפרסם בשנה שעברה.
בשנת 1968 עצר ממשל לינדון ג'ונסון את מבצע 'רעם מתגלגל' להפצצת צפון ויטנאם. ההפסקה הושגה בתמורה להסכמת צפון ויטנאם לא להפיל מטוסי סיור אמריקניים, שטסו מעל לארצה. כשהתברר, שהצפון ויטנאמים אינם עומדים בהסכם, החלו מטוסי-קרב של חיל-האוויר ושל חיל-הים האמריקניים ללוות את מטוסי הסיור בטיסותיהם לאזורים מוכי-הטילים נ"מ. בשנת 1970 הודיע הנשיא ריצ'ארד ניקסון, כי האמריקנים לא רק ישיבו אש, אלא ישמידו את אתרי הטילים של צפון ויטנאם ואת המערך הצבאי סביבם.
המטוסים האמריקניים תקפו סוללות טילים בלאוס ובצפון ויטנאם כשירו עליהם, או כשהמכ"ם ננעל עליהם. תוך כך גדל מערך הנ"מ הצפון ויטנאמי משתי סוללות טילים ל-13, ובנוסף תוגבר המערך בשנים 1972-1971 פי עשרה במטוסי-קרב מיג.
'פעולה הגנתית' לאוֶל ניסה להתמודד עם הבעיה, למרות ההגבלות על הפתיחה באש. בנובמבר 1971 מֶלווין לא̤ירד, שר ההגנה, נועד עם לאוֶל לתכנן "פעולה הגנתית". לאוֶל סיפר בשנת 1978 על שיחתם. לדבריו, לאירד אמר לו, שהוא חופשי להחליט כיצד לפרש את הוראות הפתיחה באש, ובאווירה המדינית דאז אל לו לפנות לוושינגטון כדי שתקבע לו את דרך פעולתו. "... הוא (לאירד) אמר שאקבע, ואקבל תמיכה. ואם אבקש סמכות לפעול, הוא (שר ההגנה) ידחה אותי בשל סיבות מדיניות" - מצטט קלודפלטר. לאירד הסביר, כי טרם להוראתו, לא התירו רוברט מקנמארה וקלארק קליפורד, שרי ההגנה, להשמיד מטרות שסיכנו את המטוסים האמריקניים, אלא על כל מי שירו עליהם. לדברי לאירד, אדמירל תומאס ה' מוּרֶר, יו"ר המטות המשולבים האמריקניים, גנרל באס וילֶר, קודמו, וגנרל קר̤יטון אברמס, המפקד האמריקני בדרום ויטנאם, הסכימו עם מדיניותו. "המדיניות התירה פגיעה בסוללות נ"מ ובמטרות מסוכנות גם כשאינן פועלות", כתב לאירד.
בפברואר 1972 הורה לאוֶל על פעולות, שהחוקרים טוענים, שהפרו את כל ההוראות לפתיחה באש. בפברואר-מארס 1972 הפציצו האמריקנים מטרות בצפון ויטנאם ולא רק סוללות נ"מ. גנרל לואיס ל' וילסון, המפקח הכללי של חיל-האוויר, חקר את הנעשה בעקבות מכתב, שהגיע לסנאטור הדמוקרטי הארולד אִי יוז מאיובה, מתנגד חריף של המלחמה בוויטנאם, ונכתב על-ידי סרג'נט לוני פראנקס, מש"ק מודיעין בכנף סיור טקטי 432, שהוצבה בתאילנד. פראנקס טען, שהדוחות על ההפצצות אינם מדויקים. המש"ק טען, כי טייסים בכנף דיווחו שקר, כי הותקפו באש נ"מ במהלך טיסותיהם לליווי מטוסי הסיור. גנרל וילסון מצא, כי לאוֶל אישר 28 מבצעים, שכלל 147 גיחות ללא-רשות בארבעת החודשים, שבהם פעל חיל-האוויר 7 בזירה, וביצע בהם 40-25 אלפי גיחות, כתב קלודפלטר.
כשלאוֶל חזר לוושינגטון, נכנסה לעובי הקורה ועדת הסנאט לכוחות מזוינים. בתגובה, בחר לאוֶל להקדים את פרישתו לגמלאות, וכדי לאפשר זאת, לא התנגד להחלטת הסנאט להורידו בשתי דרגות.
מפברואר 1971 עד יולי 1973 הוקלטו שיחות של הנשיא ריצ'ארד ניקסון בבית הלבן. ביניהן היו כמה שדנו בעניינו של לאוֶל. בשלושה בפברואר 1972 שוחח ניקסון עם ד"ר הנרי א' קיסינג'ר, יועצו לביטחון לאומי, והורה לשנות את הוראות הפתיחה באש בוויטנאם, מבלי לפרסם זאת. כלומר, הנשיא ניקסון תמך במדיניותו של לאוֶל. כארבעה חודשים מאוחר יותר, אמר ניקסון, שאינו רוצה שלאוֶל יהפוך לשעיר לעזאזל, כיוון שאינו אשם. אך כמה ימים אחר כך אמר ניקסון לעיתונאים, כי לאוֶל פעל ללא אישור, ולכן מוצדק היה להדיחו מתפקידו, ולהוציאו לגמלאות.
הכדור בידי מאטיס בשנת 2010 החל סיבוב חדש בפרשת לאוֶל. הסנאטורים מקקיין ולוין, ראשי ועדת הסנאט לכוחות מזוינים בדקו את המסמכים, שהוגשו להם בעניינו, ומצאו, כי יש סתירות במסמכים, שהוגשו להם, ודברי לאירד סותרים את הביוגרפיה שלו, שפורסמה בשנת 2008. לדבריהם, לוז פיטורי לאוֶל היא הוראתו לאנשיו לדווח שקר ולא התקיפות עצמן. מחקרו של קלודפלטר מאיר את העניין הזה באור חדש. לדבריו, דאג לאוֶל בראש ובראשונה לשלום צוותי האוויר שלו.
55 גנרלים לשעבר בחיל-האוויר, בכירים במערכת ההגנה האמריקנית והיסטוריונים צבאיים - וביניהם ג'ימס ג'י רוש ושילה וידהול, שהיו שרי חיל-האוויר - פנו לוועדת הסנאט לכוחות מזוינים, כדי שתדון מחדש בעניין לאוֶל. דבורה לי ג'ימס, שרת חיל-האוויר, קיבלה את בקשת משפחת לאוֶל לדון מחדש בעניינו ממש ערב עזיבתה את תפקידה, בחודש ינואר 2017; ולכן הכדור נמצא כעת בידי ממשל טראמפ, כלומר בידי ג'ימס מאטיס, שר ההגנה, ובידי התר וילסון, שרת חיל-האוויר. המשפחה מקווה, שהם יפעלו במהירות לתקן את המעוּות.
