למפלגות אסור לחלק מתנות כחלק מתעמולת הבחירות שלהן, אם המקבל הסביר רואה זאת כמתנה שנועדה להשפיע על הצבעתו - קובע בג"ץ (23.8.17) בהרכב מורחב בן שבעה שופטים. עוד נקבע, כי סמכותו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית להוציא צווי מניעה, מוגבלת למקרים בהם מתבצעת עבירה על חוקי התעמולה.
בג"ץ קיים דיון נוסף בפסק הדין שניתן בפברואר 2016 בעתירתו של ח"כ
אחמד טיבי נגד שר הביטחון דהיום,
אביגדור ליברמן, מפלגת
ישראל ביתנו ויו"ר ועדת הבחירות לכנסת ה-20,
סלים ג'ובראן. ישראל ביתנו ביקשה לחלק בחינם את הגיליון המיוחד של השבועון הצרפתי "שרלי הבדו", שפורסם לאחר הטבח במערכת הביטאון בינואר, תוך שהוא עטוף בכריכה הנושאת סמל המפלגה ואת המילים "אחמד טיבי לא רוצה שתראו את זה. אחמד טיבי גם לא מכיר בישראל כמדינה יהודית. אנחנו כן. ניירות לא הורגים, טרור כן".
לבקשתו של טיבי אסר ג'ובראן לחלק את העיתון, בנימוק שהבוחר הסביר יראה בו מתנה. הוא לא נדרש לשאלה האם בסמכותו לאסור את החלוקה גם בנימוק של פגיעה ברגשות דת. בעקבות עתירתה של ישראל ביתנו לבג"ץ, בוטלה החלטתו של ג'ובראן בידי השופטים
נעם סולברג ו
אסתר חיות, בנימוק שמדובר במסר תעמולתי ולא במתנה. הנשיאה
מרים נאור סברה בדעת מיעוט שיש להותיר את ההחלטה על-כנה.
בדיון הנוסף הפך בג"ץ את ההחלטה במישור העקרוני. הפעם התקבלה עמדתה של נאור, ולפיה "נדרשת התייחסות לערכו הסובייקטיבי של החפץ בעיני הבוחר (להבדיל מערכו בעיני המעניק), ולא לשוויו האוביקטיבי... כלומר: השאלה היא האם מבחינת הבוחר הסביר נועד החפץ בעיקרו לשמש כמדיום לקליטת המסר התעמולתי, או שמא משרת הוא בעיקר תכלית אחרת".
נאור מסבירה: "אין צורך לבחון האם המסר כרוך בחפץ המועבר או ניתן להפרדה ממנו, אלא מהי תכליתו הדומיננטית. אף אין נפקות לשוויו האוביקטיבי של החפץ המוענק. די בכך שהחפץ הוא בעל שווי בעיני הבוחר. דומה אומנם כי ככל ששוויו האוביקטיבי של החפץ גבוה יותר, סביר יהיה להניח כי הבוחר הסביר רואה בו בעיקר מתנה, אך גם אם שוויו האוביקטיבי נמוך עדיין ייתכן כי מדובר במתנה". במקרה הספציפי, מדובר היה במתנה אסורה - גם אם הכוונה של ישראל ביתנו הייתה להעביר מסר תעמולתי.
למסקנה זו של נאור הצטרפו המשנה לנשיאה בדימוס,
אליקים רובינשטיין, והשופטים
חנן מלצר,
יורם דנציגר,
ניל הנדל ו
עוזי פוגלמן. סולברג נותר הפעם במיעוט, כאשר שב וקבע שהשאלה מהי מתנה אסורה צריכה להיות מוכרעת לפי הערך האוביקטיבי של אותו חפץ.
בנוגע לסמכותו של יו"ר ועדת הבחירות, קבעה נאור כי הוא יכול להוציא צווי מניעה רק נגד מעשים המהווים עבירה על חוק דרכי תעמולה - מיושן וארכאי ככל שיהיה. אין לו סמכות להוציא צווים על-פי חוקים אחרים, ובמקרה הנדון - בנימוק של פגיעה ברגשות דת. למסקנה זו הצטרפו דנציגר, הנדל, פוגלמן וסולברג. רובינשטיין סבר בדעת מיעוט שיש להרחיב את סמכותו של יו"ר ועדת הבחירות. מלצר, שיהיה יו"ר ועדת הבחירות לכנסת הבא, נמנע מלחוות דעתו בנושא.
את טיבי ייצג עו"ד עאמר יאסין, את ליברמן וישראל ביתנו ייצג עו"ד
יואב מני, את ועדת הבחירות ייצג עו"ד דין ליבנה, ואת היועץ המשפטי לממשלה - עוה"ד דנה בריסקמן ונועם מולה.
