היום לפני 228 שנה, פרסמה האספה המכוננת הלאומית של צרפת את הצהרת זכויות האדם והאזרח - אחד מהמסמכים היסודיים ביותר של המהפכה הצרפתית, המגדיר את הזכויות של כל יחיד ואת הזכויות הקולקטיביות של האומה.
ההצהרה התקבלה ע"י האספה המכוננת הלאומית, כצעד ראשון לקראת כתיבת חוקה. שלא כמו הכרזת העצמאות של ארצות הברית, היא אמורה להיות בעלת משמעות אוניברסלית. היא מגדירה לא רק את הזכויות של אזרחים צרפתים אלא של "כל בני האדם ללא יוצא מן הכלל". סעיף ראשון - בני אדם נולדו והינם חופשיים ושווים בזכויותיהם. ניתן להצדיק הבחנות בחברה רק בשל התועלת הכללית.
עקרונות אלה שנוסחו בהצהרה הם בעלי ערך חוקתי בחוק הצרפתי בן ימינו, ואפשר להשתמש בהם על-מנת להתנגד לחקיקה או לפעולות ממשלתיות אחרות. ההצהרה הייתה אמורה להיות חלק ממעבר ממלוכה אבסלוטית למלוכה חוקתית. רבים מהעקרונות בהצהרה מטרתם להתנגד למוסדות ולנוהגים של המשטר הישן בצרפת שלפני המהפכה. למעשה, צרפת נעשתה לרפובליקה בתוך זמן קצר, אך מסמך זה נותר כאבן יסוד.
העקרונות שנוסחו בהצהרה מגיעים מהעקרונות הפילוסופיים והפוליטיים של עידן הנאורות, כגון
אינדיבידואליזם, האמנה החברתית כפי שראה אותה ז'אן-ז'אק רוסו, והפרדת הרשויות על-פי מונטסקייה. הצהרת עקרונות זו הכילה את הגרעין של ארגון מחדש רדיקלי בהרבה של החברה מזה שכבר אירע. רק שישה שבועות לאחר כיבוש הבסטיליה, ושלושה שבועות לאחר ביטול הפאודליזם, ההצהרה הכריזה על הדוקטרינה של שלטון עממי והזדמנויות שוות. עיקרון זה נוגד את המצב הקדם-מהפכני, שבו הדוקטרינה הפוליטית של המלוכה טענה כי המקור לחוק הוא בזכות האלוהית של המלך. לכל האזרחים מובטחות הזכויות של "חרות, רכוש, ביטחון, והתנגדות לדיכוי". ההכרזה טוענת כי הצורך בחוק נובע מהעובדה ש "...הזכויות הטבעיות של כל אדם קיימות כל עוד הן אינן מפריעות לאדם אחר ליהנות מאותן הזכויות". כך, ההכרזה רואה את החוק כ"ביטוי של הרצון הכללי", המיועד לסייע לשוויון הזכויות הזה ולאסור על כל "מעשה שמזיק לחברה".
לעקרונות רבים בהצהרה מ-1789 יש השפעות מרחיקות לכת כיום: חקיקה בענייני מיסוי או חקיקה אחרת שמבדילים ללא סיבה בין אזרחים מבוטלים, מכיוון שהם נגד החוקה; הצעות לאפליה מתקנת נידחות מכיוון שהן נגד עקרון השוויון, בגלל שהן יוצרות קטגוריות של אנשים שמקבלים זכויות רבות יותר מלידה; על הממשלה נאסר להציב גבולות חוקיים על אסיפות, מכיוון שחופש האספה הוא זכות בסיסית.
