בית המשפט העליון הציע שוב ושוב להגביל את מקומות ישיבתם של המסתננים, כך שניתן יהיה להרחיקם חלקית מדרום תל אביב ולפזרם ברחבי הארץ - אך הממשלה והכנסת נמנעו מלעשות זאת. כך עולה (28.8.17) מפסק דינה של הנשיאה,
מרים נאור, בו התירה להרחיק מסתננים גם למדינה שלישית.
בשולי פסק הדין מעירה נאור, כי "במסגרת פסקי דין קודמים עמדנו, חברי ואני, על כך שאחת הדרכים העיקריות להקלה על הנטל על תושביהן של ערים מסוימות היא תיחום מקום מגורים של שוהים שלא כדין". ההפניות שמצרפת נאור מלמדת, כי הרעיון הועלה כבר לפני ארבע שנים, ושב והוצע בידי בית המשפט העליון בפסקי הדין המרכזיים שניתנו בסוגיית המסתננים.
עוד עולה מפסיקה זו, כי בשנת 2009 הציע שר הפנים דאז,
אלי ישי, לקבוע מגבלות דומות - אך הוא נסוג בו כאשר ארגוני זכויות אדם עתרו לבג"ץ. מדברי השופטים בפסקי הדין שניתנו בארבע השנים האחרונות עולה בבירור, כי בג"ץ לא יתערב בתקנות שכאלו - בעיקר אם ייעשו בחקיקה ראשית - בתנאי שיהיו סבירות ומידתיות.
"לשלוט ולפקח על המקומות" השופטת
עדנה ארבל הזכירה אפשרות זו בחוות הדעת העיקרית בפסק הדין, בו ביטל בג"ץ בספטמבר 2013 את חוק המסתננים במתכונתו הראשונה. היא הציעה להחיל "הגבלות מגורים על המסתננים באופן שיאפשר למדינה לשלוט ולפקח על המקומות בהם הם מתיישבים ועל פיזורם למקומות אוכלוסייה שונים". אותו פסק דין ניתן בידי תשעה שופטים שאימצו את עמדתה של ארבל. השופט
עוזי פוגלמן אף חזר במפורש על הרעיון: "ניתן לשקול להטיל מגבלות גאוגרפיות על מקום מגוריהם של המסתננים, כדי שלא רק רשויות מקומיות ספציפיות ותושביהן יידרשו להתמודד עם האתגרים שתופעה זו מציבה לפתחנו".
נאור כתבה בספטמבר 2014, בפסק הדין בו בוטל ברוב דעות - שוב בהרכב מורחב - חוק המסתננים השני: "ניתן לחשוב על פתרונות שונים הטעונים בדיקה, ובלי שיש בציון פתרונות אפשריים בגדר 'שריון' הפתרון מביקורת חוקתית. כך, ניתן לחשוב על פתרון שלפיו יוסמך הממונה על ביקורת הגבולות בחוק לתחם את האזור הגאוגרפי שבו יתגוררו המסתננים, באופן שיוביל לפיזור אוכלוסיית המסתננים בין כל אזורי הארץ השונים.
"(השוו לנוהל גדרה-חדרה, שבמסגרתו מבקשי מקלט לא הורשו לשהות ולעבוד בתחום גאוגרפי מסוים, בין חדרה לגדרה. כנגד הנוהל הוגשה עתירה, שבמסגרתּה נטען לאי חוקתיותו של הנוהל. העתירה נמחקה לאחר שהמדינה הודיעה כי תתאפשר שהייתם של מסתננים שלעת הזו לא ניתן להרחיקם למדינת אזרחותם בכל האזורים)".
באוגוסט 2015, בפסק הדין בעתירה השלישית נגד חוק המסתננים, אמר השופט
יצחק עמית, כי המטרה "לצמצם היקף המגורים של מסתננים בערים, להבדיל ממקום עבודה ושהייה, המדובר בתכלית ראויה כשלעצמה, שניתן היה להשיגה גם על-ידי הקמת מרכזי שהייה מחוץ לערים או בשולי הערים, לאו-דווקא במקום כה מרוחק כמו חולות". גם זה רעיון שלא נוסה עד היום.
ישי נבהל מארגוני הזכויות באותו פסק דין התייחס בהרחבה השופט
חנן מלצר לרעיון הגבלת האיזורים שהועלה ונגנז: "באירופה (וגם בישראל בשנת 2009) ננקט הפתרון של 'פיזור אוכלוסין' על דרך של 'תיחוםק מקומות השהות של המסתננים... ואכן בשעתו שר הפנים קיבל אצלנו החלטה לפיה מבקשי המקלט לא יורשו לשהות ולעבוד במתחם הגאוגרפי שבין חדרה לבין גדרה. מיד עתרו ארגונים שונים לזכויות אדם כנגד החלטה זו (שייתכן שהייתה צריכה להתעגן בחוק מפורש, כפי שנעשה הדבר, למשל, בגרמניה). בעקבות העתירה הודיעו המשיבים שם, כי השר החליט לחזור בו מהחלטתו האמורה ולפיכך העותרים שם לא עמדו עוד על עתירתם, תוך שכל הצדדים שומרים על זכויותיהם וטענותיהם, היה וההגבלה תתחדש".
לדברי מלצר, "על המחוקק לשקול מחדש את האפשרות ליישם את ההחלטה בדבר פיזור אוכלוסיית המסתננים, שהרי פתרון זה מתון הרבה יותר מהעברתם של המסתננים למתקני השהייה ויש בו כדי להשיג את אותה התכלית וייתכן אפילו שביעילות רבה יותר (אם אכן זו התכלית האמיתית, ולא כפיית הוצאתם של המסתננים מן הארץ). יתר על כן - מי שלא יעמוד במגבלת התיחום הגאוגרפי - ניתן יהיה להפעיל לגביו את 'מדרגת ההגבלה הנוספת' היא: השמתו במתקן השהייה (בגרמניה ובאיחוד האירופי הכירו אפילו בחוקתיות הפנייה לנתיב פלילי בסיטואציות שכאלו). במקרה שכזה לכאורה גם תקופה מירבית של שהייה בת 20 חודש - דומה שלא תהווה מכשול מאיין.
"ייתכן כי חבל שרעיון 'פיזור אוכלוסיית המסתננים' (לא בהכרח בהגבלת השתכנות ועבודה מעבר לחדרה ולגדרה, אלא בחלוקה פרופורציונלית בין כל אזורי הארץ) לא נוסה ולא עמד לביקורת שיפוטית, שכן אין ספק שפתרון זה היה עדיף מנקודת הראות של העותרים על מרכז השהייה הרחוק, המצוי במקום שרק חול ומדבר מסביבו. דומה, אפוא, שארגוני הזכויות אף הם צריכים להפיק לקחים מהיחפזותם לעתור בשעתו, שכן: 'מרובה תפסת, לא תפסת'".
