זירת עימות חדשה בין בתי הדין הרבניים לבתי המשפט למשפחה, בשאלה האם מזונות שנפסקו בבית המשפט למשפחה עלולים לסכל מתן גט בבית הדין הרבני. זוהי המשמעות הרחבה של החלטה בית הדין הרבני האיזורי בירושלים שפורסמה היום (29.8.17).
ביולי 2010 אישר בית המשפט למשפחה הסכם ממון בין בני הזוג, בו נקבע: "לא יתן האיש גט תוך 120 יום מיום דרישתה, יהא האיש חייב לשלם מזונות לאישה בסך בשקלים השווה ביום תשלומו בפועל 10,000 שקל לחודש מיום דרישתה לגירושין ועד שייתן לה גט בפועל, וזאת בלי קשר להכנסתה של האישה מעבודה או מנכסים או מכל מקור שהוא".
הרבנים אוריאל לביא, הרב שלמה תם והרב דוד מלכא קבעו, כי מרכיב זה מהווה כפייה על גירושין: "סכום זה של 10,000 שקל לתשלום לאישה בגין סירוב הבעל לתת גט יכול להיחשב כתשלום ראוי על-פי דין, רק בכפוף לכך שבית הדין פסק שעל-פי הדין הבעל חייב במזונות אשתו ובסכום זה. בהיעדר פסיקה כזו, הרי שסכום כזה ייחשב כקנס המושת על הבעל בגין סירובו לתת גט, שנקבע בזמנו בהסכמה".
בית הדין מוסיף: "מאחר שחיוב זה של תשלום 10,000 שקל לחודש נקבע בהסכם כחיוב דמי מזונות, לגביו כשיש איחור חוב בתשלום המזונות, ניתן לאכוף את התשלום בהוצל"פ לרבות במעצר בגין אי-תשלום. הרי שהכפייה שיכולה להיות אינה מצטמצמת רק לתשלום קנס, אלא אף יכולה להיות כרוכה באיום במאסר".
לאור זאת פסק בית הדין (20.7.17): "לפיכך כל עוד לא ניתנה החלטה שהבעל חייב בתשלום 10,000 שקל לחודש למילוי חובתו במזונות אשתו על-פי הדין האישי, ולחלופין בהיעדר פסיקה לכפיית הבעל בגירושין, הגט ייחשב כגט מעושה שלא כדין, ולא יהיה אפשר לסדר גט". את האישה ייצג עו"ד ראובן טקו, ואת הבעל - עו"ד זאב פרבר.
