הציונות לא תכוף את ראשה בפני הזכויות

שרת המשפטים, איילת שקד, אומרת שהציונות לא תמשיך לכוף את ראשה תחת זכויות הפרט. היא דיברה (29.8.17) בוועידת המשפט של לשכת עורכי הדין. לדברי שקד, זכויות היסוד בישראל כה מעוגנות - עד שבית המשפט מזהה אותן אפילו במקום בו המחוקק לא קבע אותן. לעומת זאת, יש בישראל גם שטחים אפורים מבחינה חוקית - שכן בהעדר התייחסות להיותה של ישראל מדינה יהודית, הפכה הציונות לשטח מת. "שאלת הדמוגרפיה ושמירת הרוב היהודי הן דוגמאות קלאסיות: הפסיקה אינה רואה אותן כשיקולים ראויים, אלא גם המדינה אינה מעלה אותן בטיעוניה", אמרה. "שאלת הרוב היהודי היום אינה רלוונטית בשום מקרה. היא אינה רלוונטית כאשר אנו מדברים על המסתננים שהקימו בתל אביב עיר בתוך עיר. היא לא רלוונטית כאשר פסק דין קעדאן נוטש את ייהוד הגליל. זכויות הפרט מקודשות בעיני, אך לא כאשר הן מנתקות את עצמן מהייחודיות הישראליות, מההיסטוריה שלנו, מהציונות. הציונות לא תמשיך לכוף את ראשה במערכת זכויות פרט המנתקות אותן ממסורת החקיקה שאנחנו מכירים. "מאז מהפכת הזכויות הפסקנו לראות את עצמנו כקהילה של יחידים שיש להם גורמים מאחדים. האיחוד הלאומי שלנו הפך לסמל חלול. הפכנו למערכת של מיליוני יחידים, שיש להם רק שמות פרטיים, ללא שורשים וללא קהילה. זוהי תפיסת עולם אוטופית ואוניברסילת, שמקדשת את זכויות הפרט ומפסיקה להשתתף במלחמה על קיומה של המדינה. "רק מהפכה מוסרית ופוליטית, בסדר גודל דומה לזה שחווינו בשנות ה-90, תוכל להפוך את המגמה. חוק יסוד הלאום, שנעביר במושב הקרוב של הכנסת, עושה בדיוק את זה. הוא תפיסה כוללת, שמחזירה לחזית את חזונם של בני דור המייסדים. הוא ממלא את המושג 'מדינה יהודית ודמוקרטית' בדיוק בתוכן שהמהפכה החוקתית נטלה ממנו. הזכויות ייקבעו בהתבסס על תוצרי הכנסת כאסיפה לאומית מכוננת". שקד הדגישה, כי היא אינה רואה סתירה בין זכויות הפרט לבין עקרונות קיומה של ישראל כמדינה יהודית. היא שואפת לראות את ישראל כמדינת לאום ייחודית לעם היהודי, ולצד זה מעניקה את כל זכויות הפרט לכלל אזרחיה. "זו השאיפה שלי ואין לי ספק שהיא תתממש". נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, הבהירה בוועידה, כי ניתן לגרש מישראל מסתננים בניגוד לרצונם - אך לא זה היה נושאו של פסק הדין שנתן אתמול (28.8.17) בית המשפט העליון. נאור ציינה, כי חלק ניכר מהתגובות הושמעו דקות אחדות לאחר מתן פסק הדין שאורכו 121 עמודים וחלקן לא משקפות את מה שנאמר בו. היא הזכירה, שעל-פי החוק הישראלי והחוק הבינלאומי ניתן להרחיק מסתננים שלא בהסכמתם, אך ההסדר הספציפי שנדון בפסק דין זה - חייב לקבל את הסכמתם להרחקתם לאותה מדינה שלישית. מאחר שבמקרה זה נדרשת הסכמה, היא צריכה להיות חופשית ומרצון, ולכן לא ניתן להחזיקם במשמורת לצורך השגת ה"הסכמה". נאור גם סבורה שיש להותיר על-כנו את חוק סער - המצריך רוב של שבעה מחברי הוועדה למינוי שופטים לבחירת שופט לבית המשפט העליון. לדבריה, האיכות המקצועית והמזג השיפוטי הם השיקולים המרכזיים בבחירת השופטים, וזאת לצד הצורך שהוא ישקף - אך לא בהכרח ייצג - את כל הציבור.