יש להבחין בין חייב תום לב ל"תחמן"

יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, ח"כ ניסן סלומינסקי, סבור שיש מקום לתקן את החוק ולהבחין בין מי שנקלע לקשיים בתום לב לבין מי שפעל ביודעין. הוא דיבר (יום ה', 31.8.17) ביום עיון של מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין. סלומינסקי אימץ בעיקרה את ביקורתו של נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, איתן אורנשטיין, על קלות היתר של הליכי פשיטת הרגל. אורנשטיין, המוביל בארץ בתחום הפירוקים ופשיטות הרגל, קרא לבצע שינויים משמעותיים שיבטיחו גם את האינטרסים של הנושים לצד אלו של החייבים. לדברי אורנשטיין, הגישה החברתית הנוכחית היא להביא תוך זמן קצר לסיומם את הליכי פשיטת הרגל ולאפשר לחייב לפתוח דף חדש. "זהו שינוי מרענן לעומת העבר, בו הליכים נמשכו שנים ללא הפטר באופק", אמר. הוא הזכיר, כי הכנ"ר היוצא, פרופ' דוד האן, יזם את הרפורמה של הכנת תוכנית פרעון, לפהי אם תאושר - יזכה החייב להפטר תוך 18 חודש. אולם "נושים ובתי המשפט ראו בה יצירת גן עדן לחייבים, ואני חושש שהמטוטלת עברה ב-180 מעלות לצד השני". אורנשטיין ציין, כי בשנת 2010 נפתחו 5,208 בקשות של חייבים, ובסה"כ - 6,310 תיקים. בשנת 2016 נפתחו 17,016 בקשות חייבים, ובסה"כ 18,669 תיקי חדלות פרעון. כיום תלויים ועומדים 12,999 תיקי חייבים ו-50,694 תיקי חדלות פרעון. הוא העיר, כי בפועל הנתונים הרבה יותר גבוהים, שכן מבחינת הרישום - כאשר ניתן צו פשיטת רגל, התיק נחשב לסגור למרות שהוא בעצם רק בתחילת הדרך. לדברי אורנשטיין, בעבר כלל לא היה ניתן כרטיס כניסה להליך למי שפעל בחוסר תום לב - ומאז יש "פיחות זוחל", כלשונו בפסיקת בית המשפט העליון. אורנשטיין מתח ביקורת בלתי מוסתרת על פסיקה זו, כאשר "תום הלב עובר משלב הכינוס לשלב ההכרזה, ואנחנו רואים את פסיקת בית המשפט העליון של העדפת שיקול השיקום. והנה, גם מההכרזה אנחנו זזים: סרסור שהורשע ונדון למאסר, והיה חייב כסף לקורבנות; חובותיו היו 17 מיליון שקל - ובית המשפט העליון אפשר את ההליך!". אורנשטיין הוסיף: "אני לא מקל ראש בשיקום, אבל אפשר תוך 18 חודש להגיע למצב של הפטר - ולפעמים מסתבר שיש לו את הכסף בתוך חודשיים, ועיניהם של הנושים כלות. שכחנו את האינטרס של הנושים. צריך לתת את הדעת על כך שפתיחת דף חדש היא פרס, ומי שאינו מתנהל כמו שהחברה שלנו מצפה שיתנהג - לא צריך לתת לו כרטיס כניסה. הבעיה היא, שכבר נוצרה ציפייה אצל החייבים הללו, שברגע בו הם נכנסים לתהליך - הם יקבלו הפטר. "אנחנו צריכים להבהיר שחובות צריך לשלם. רוב פושטי הרגל הם על סכומים קטנים, וחלקם הם שחקנים חוזרים. לעיתים מדובר בצעירים, כולל חיילים, גם משום שהם מקבלים אשראי קל - לא רק מבנקים, אלא גם מנותני שירותים כולל חברות סלולר. צריך גישה חברתית ושיקום, אבל גם לא לשכוח את הנושים". לצד זאת הזכיר אורנשטיין, כי אי-אפשר להתעלם מפסיקה מחמירה של בית המשפט העליון בתקופה האחרונה בנושא תום לב, כאשר הוא החמיר בדרישות מהחייבים בנושא של העדפות והענקות. "פתרון אפשרי", הציע אורנשטיין, "הוא לשקול להעלות את סכום המינימום של הכניסה להליך פשיטת הרגל. הוא צריך להיות שש ספרות או קרוב לשם. לא יכול להיות שעל 100,000 שקל אתה בהליך פשיטת רגל. פתרון שני: לשקול אם לא לשנות את תוכנית הפרעון, אזי להאריך אותה ואפילו לא לקבוע לה מועד. שלישי: להחמיר בבדיקת תום הלב". סלומינסקי טען שהמדינה מובילה את המגמה של עודף צריכה, כדי להאיץ את הצמיחה. "אני הייתי רגיל שהמדינה תעודד אותי לחסוך. המשמעות היא, שהמדינה אונסת אותנו לקנות, ותוך זמן קצר נתחיל לחפש מאיפה לממן את זה, ואחר כך נגיע לחדלות פרעון - שהמדינה היא אחד הגורמים לכך". הוא הוסיף: "גם הבנקים אשמים, אם הם ממשיכים לדחוף אשראי כאשר הם יודעים שהאיש בפשיטת רגל". סלומינסקי הסכים עם אורנשטיין באומרו שחובות צריך לשלם. לדבריו, אכן יש מקום לשנות את החוק להבדיל בין "תחמנים" ומי שנוטלים הלוואות בידיעה שלא יוכלו לפרוע אותן, לבין חברות ויחידים שנקלעו לקשיים בשל מציאות כלכלית חיצונית. סלומינסקי הבטיח, ש"המבחן יהיה מבחן מעורב - גם תזרימי וגם מאזני", וששינויים אלו יוכנסו בדיון האחרון של הוועדה בחוק המוצע. אורנשטיין הגיב: "אני מוחא לך כפיים".