העליון מרחיב את ההגנה על מדגמים

בית המשפט העליון קובע לראשונה, כי ניתן להעניק הגנה של זכויות יוצרים על פרטים מתוך מדגם - למרות שלא ניתן להעניק אותה למדגם עצמו. מדובר בהגנות שתכליתן דומה - לעודד יצירה ופיתוח מקוריים - אך אופיין שונה. זכויות היוצרים מעניקות הגנה ליצירות (ומונח זה פורש בפסיקה בהרחבה), בעוד זכויות המדגמים מעניקות הגנה לצורתם של מוצרים הנדרשת למשיכת העין ולא למוצרים שצורתם פונקציונלית בלבד. קיימים גם הבדלים בהגנה בפועל, כאשר הבולט שבהם הוא 70 שנות הגנה אחרי מות היוצר בזכויות יוצרים, לעומת 15 שנה בלבד במדגמים. מאידך-גיסא, זכויות יוצרים אינן מונעות שתי יצירות זהות, בעוד זכויות במדגם יוצרות מונופול מוחלט. הבדל נוסף: זכות יוצרים נוצרת מאליה, בעוד מדגם צריך להירשם כחוק. המשנה בדימוס לנשיאה, אליקים רובינשטיין, מציין (31.8.17), כי החפיפה והשוני שבין שני התחומים מחייבים להגדיר את היחס ביניהם. קיימות שלוש שיטות לעשות זאת: לקבוע שחפץ יכול ליהנות משתי ההגנות אם הוא עומד בדרישותיהן, לקבוע שההגנות מצטברות אך הן חלופיות או מוגבלות, ולקבוע שחלה רק אחת מהן - כפי שקבע המחוקק הישראלי. בארץ נקבע במפורש בחוק זכויות יוצרים, שהוא אינו חל על מדגם שהיה יכול להירשם ככזה אך יוצריו לא רשמו אותו. לאור קביעה מפורשת זו של המחוקק, עוסק רובינשטיין בפסק דינו בעיקר בשאלה מה יהיה דינה של יצירת אמנות המוטבעת על גבי מדגם. האם היא תיהנה מהגנת זכויות יוצרים בפני עצמה, או שמא מאחר שהיא הפכה להיות חלק מן המדגם - היא לא תיהנה ממנה. תשובתו של רובינשטיין היא חיובית, במגבלות מסוימות: "ישנם מקרים, בהם יצירת אמנות המקובעת על גבי חפץ הכשיר להירשם כמדגם תזכה להגנת זכות יוצרים". רובינשטיין ממשיך: "כדי שתוענק הגנת זכות יוצרים ביצירה דו-ממדית המקובעת על גבי חפץ, ושהיא כשלעצמה אינה מוגנת על-פי המצב החוקי הקיים, נדרש כי ניתן יהיה להפריד בין היצירה לבין החפץ... על-מנת שתוענק הגנת זכות יוצרים ליצירה המקובעת על גבי מדגם או חפץ הכשיר להירשם כמדגם, יש לצלוח שלושה שלבים: בשלב הראשון יש לבחון האם החפץ כשיר להירשם כמדגם. אם התשובה אינה בחיוב, ניתן לעבור לשלב השלישי. רק אם נכריע בחיוב בשאלה זו, יש לעבור לשלב השני - השלב העיקרי - בו יש לבחון האם ניתן להפריד את היצירה מן החפץ; בשלב השלישי, נבחן האם היצירה זוכה להגנה כיצירת אמנות לפי חוק זכות יוצרים". לשם הדגמה אומר רובינשטיין, כי כפיות מדידה בצורת לב, מיכל מים של נרגילה ומתקן תלייה לאופניים אינם יכולים להיות יצירות אמנות המוגנות בנפרד - וזאת לעומת עיטור, קישוט או הדפס על חולצה היכולות לקבל הגנה. כדי למנוע יצירת מונופול בידי רצוי, מוסיף רובינשטיין, יש לתחם את היקף ההגנה בזכות יוצרים "להעתקים של הביטוי כנתינתו או העתקים קרובים מאוד". הדברים נאמרו בהחלטת ביהמ"ש העליון לקבל את ערעורן של ענקיות הצעצועים פישר פרייס ומטאל, בעלות מותג "פישר פרייס", על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט יוסף בן-חמו). העליון קבע, כי חברת דוורון ייבוא ייצוא ובעליה, אהרון שטיין ודוד בן-שושן, הפרו את זכויותיהן של שתי החברות כאשר הפיצו כסא נדנדה לתינוק, המהווה העתק מדויק של הכסא שמשווקת פישר פרייס. רובינשטיין פסק, כי כסא הנדנדה אינו נהנה מזכויות יוצרים, משום שמדובר היה במדגם שיכלו החברות לרשום. אולם דוורון ובעליה הפרו את זכויות היוצרים בציור האריה שעל הכסא ובחוברת ההדרכה המצורפת אליו, ועשו שימוש מפר בסימן המסחר "פישר פרייס". השופט עוזי פוגלמן הסכים עם רובינשטיין, ואילו השופט חנן מלצר סבר שבמקרה זה בוצעה גם עוולה של גניבת עין. הנתבעים חויבו בתשלום הוצאות בסך 30,000 שקל ובית המשפט המחוזי יקבע בכמה יפצו את פישר פרייס ומטאל. את החברות ייצגו עוה"ד חגי נצר ורועי דריזון, את הנתבעים ייצגו עוה"ד אלי עבוד ומירנה סודן, ואת היועץ המשפטי שהתייצב להליך - עו"ד שמרית גולן.