חלוקת הפנסיה - כלי רישומי

החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, אינו משנה את הלכות השיתוף הכלליות, אלא מהווה בעיקרו כלי עזר לביצוען - קובע (6.9.17) המשנה בדימוס לנשיאת בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין. החוק התקבל בשנת 2014 ואימץ את המלצותיה של ועדה בראשות השופט שאול שוחט. הוא נועד להסדיר את השאלה הסבוכה של חלוקת הזכויות הפנסיוניות שצברו בני הזוג בשנות חייהם המשותפות, כאשר הן משולמות במועד מאוחר יותר ולאורך שנים. במרכזו נמצאת הקביעה, לפיה בן הזוג לשעבר יכול לקבל במישרין את חלקו בזכויות אלו מן הגוף הפנסיוני, לאחר שהוא מעביר אליו פסק דין הקובע את זכותו. חלקו של אותו בן זוג לא יעלה על מחצית מהזכויות שנצברו, כדי למנוע מצב בו אחד מהם ייכפה לוותר על חלק מזכויותיו. רובינשטיין אומר, כי הן לשון החוק, הן תכליתו והן ההיסטוריה החקיקתית שלו מובילים למסקנה שהוא אינו בא במקום ההסדרים הקיימים לחלוקת רכוש משותף בין בני זוג. מטרתו היא להקל על בן הזוג לשעבר להבטיח ולקבל את זכויותיו, כך שלא יהיה חשש שהן יוברחו ממנו ולא יהיה עליו לעמול כדי לקבל אותן במועד. "החוק מתווה מנגנון למימוש הזכות ולא הנחיה לקביעת תחולתה", אומר רובינשטיין. מקביעה זו נובעות מספר מסקנות מעשיות. בן הזוג הזכאי לחלק מן הפנסיה, אינו חייב להגיש לגוף הפנסיוני את פסק הדין הקובע זכות זו, ובן הזוג האחר אינו יכול להגישו בעל כורחו של הראשון. בית המשפט יוכל לחלק את הפנסיה לפי ראות עיניו במקרים המתאימים, כדי לשמור על עקרונות היסוד של חלוקת הרכוש המשותף. בני זוג שנפרדו אינם יכולים להכפיף עצמם למנגנון החלוקה הקבוע בחוק, אם לא התקיימו התנאים לרישום פסק הדין הקבועים בחוק. השופטים ניל הנדל ומני מזוז הסכימו עם רובינשטיין. את האישה שערעורה התקבל ייצגו עוה"ד נעמי דפנה-נחום ובן מלכיאלי, ואת הבעל - עוה"ד יורם ביתן, יונתן דוד וטובה כהן. את היועץ המשפטי לממשלה ייצגה עו"ד יאנה סמקין.