יש למנוע "תעשיית תובענות ייצוגיות"

"על בתי המשפט להשגיח פן תתפתח 'תעשיית תובענות ייצוגיות', כמעין 'ענף ייצור' במשק, שכל מטרתן העשרת התובעים ובעיקר באי-כוחם, ואילו האינטרס הציבורי בהן דל". כך קובע (6.9.17) המשנה בדימוס לנשיאת בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, בחוות הדעת העיקרית בפסק דין שניתן פה אחד בידי שבעה משופטי בית המשפט העליון. פסק הדין עוסק בהרחבה רבה בחובת תום הלב המוטלת על התובעים הייצוגיים ועל באי-כוחם. נקבע בו, כי כאשר הללו מפרים בצורה קיצונית את חובת תום הלב - ניתן למחוק את התביעה ולחייבם בהוצאות של רבבות שקלים. כך למשל - במקרה שנדון ספציפית בפסק הדין - כאשר אותם תובעים ואותם עורכי דין הגישו בתוך כמה ימים שלוש בקשות זהות, בלא לטרוח לציין את קיומן של בקשות אלו. נקודת המוצא של רובינשטיין היא, שמטרת התביעה הייצוגית היא לקדם את האינטרס הציבורי, והמניע הכלכלי יכול להיות לכל היותר תמריץ לעשות זאת. הוא גם חוזר על דעתו - בה היה במיעוט בפסק דין קודם - ולפיה אם המניע הכלכלי הוא העיקרי, יש מקום שלא לאשר כלל את הבקשה. מאחר שרובינשטיין מזכיר זאת בדרך אגב בפסק הדין הנוכחי, לא ברור האם הסכמת יתר השופטים לכל פסק דינו מהווה גם הסכמה לכך ולפיכך שינוי של ההלכה הקיימת.

נגד "ציד ערכאות"

"כאשר ענייננו בתובענות ייצוגיות, חובתם של התובע המייצג ובא הכוח לפעול בתום לב, אינה מופנית כלפי חברי הקבוצה בלבד", אומר רובינשטיין. "חובה זו חלה גם בין התובע המייצג ובא כוח הקבוצה כלפי בית המשפט בו מתנהל ההליך; והכל כאמור כנגזרת של חובת תום הלב הכללית, ומתוך הפריזמה הרחבה של האינטרס הציבורי". חובה זו "אינה מצריכה מבעל הדין לנהוג בצורה יוצאת דופן, אלא כאדם הגון, בן אנוש ראוי לשמו ('מענטש' בלע"ז)". לכן, כאשר התובע ובא-כוחו מפרים חובה זו - ניתן לנקוט נגדם בסנקציה של דחיית התביעה. הפרה שכזאת תהיה, סבור רובינשטיין, בביצוע של forum shopping - הגשת אותה תביעה למספר בתי משפט במקביל - ובוודאי כאשר התובעים נמנעים מלציין בתביעה את קיומן של התביעה המקבילות ואינם רושמים אותן כחוק בפנקס התביעות הייצוגיות. רובינשטיין מדגיש, כי יש לשקול בקפידה רבה את השימוש בכלי דחיית התביעה. "ואולם, כאשר יימצא כי ההתנהלות עולה כדי חוסר תום לב קיצוני, ובין היתר גם בהתחשב בשלב הדיוני בו נמצאת הבקשה, הדבר עלול להביא את בית המשפט לדחות את התובענה, נוכח הצורך בהרתעת תובעים ועורכי דין פוטנציאלים עתידיים מהתנהגות דומה, והכל תוך שמירה על האינטרס הציבורי ותכליתה הציבורית של התובענה הייצוגית בכללותה", הוא אומר. הדבר נכון במיוחד כאשר בהתנהגותם של התובע ובא-כוחו נפלו מספר פגמים מצטברים. עוד מתייחס רובינשטיין למקרים בהם התובע נוקט במתכוון פעולות שייצרו לו עילת תביעה - להבדיל מהגשת תביעה בעקבות אירועים שהתרחשו שלא ביוזמתו. התובע חייב לציין בתביעתו אם נקט בפעולות כאלו, ואם יימנע מכך - גם מחדל שכזה עלול להביא לדחיית התביעה או לכל הפחות לאישורו כתובע מייצג.

רק 70% נרשמות כחוק

השופט יורם דנציגר מוסיף: "למרבה הצער, התופעה של 'ציד ערכאות' קנתה לה אחיזה בתחום זה של תובענות ייצוגיות, ואני סבור כי יש למגרה. זאת, בפרט, כאשר מדובר בתובענות 'משוכפלות' המוגשות על-ידי אותם צדדים המבזרים אותן בפני ערכאות שונות". השופט נעם סולברג מציין, כי רק 70% מהתביעות הייצוגיות נרשמות כחוק בפנקס, והוא מביע תקווה שפסק הדין הנוכחי ישמש תמרור אזהרה למי שאינו ממלא דרישה זאת. עוד הוא מעיר, כי ייתכן שהנהלת בתי המשפט צריכה לשפר את הנגישות לפנקס ואת נוחותו למשתמש. השופט עוזי פוגלמן אומר, כי "כאשר המבקשים ובאי-כוחם אינם פונים לערכאות לשם קבלת סעד בעניינם-שלהם בלבד, כי אם עותרים לייצג ציבור של בעלי דין. במצב דברים זה, לצד הזכויות הגלומות בניהול הליך ייצוגי, על התובע המייצג ובא-כוחו מוטלות גם חובות דיוניות ואחריות רבה יותר לייצג ולנהל את עניינם של חברי הקבוצה בדרך הולמת ובתום לב". לצד זאת אומר פוגלמן, כי ברוב המקרים ניתן להסתפק בהחלפת התובע או בא-כוחו, בהטלת הוצאות או בהפחתת הגמול למייצג ושכר הטרחה לבא-כוחו.

ביקורת חריפה על עורכי דין

השופט סלים ג'ובראן אומר: "בעוד גישתי היא כי המניע הכלכלי הוא זרז חיוני להגשתן של בקשות לאישור אשר סופן בהגשמת האינטרס הציבורי, אין להקל ראש באפשרות לניצול פתח זה לרעה בידי אלה שטובת הציבור אינה ניצבת לנגד עיניהם, אף לא כתכלית משנה לצד הרווח הכלכלי שמבקשים הם להפיק. על-מנת ליצור מערכת תמריצים מאוזנת אשר תמנע ניצול לרעה של מוסד רב-ערך זה, שומה על הערכאות השונות לנקוט אמצעים מרתיעים בנסיבות שבהן נגלית לנגד עיניהן התנהגות מחוסרת תום לב כבענייננו". השופט חנן מלצר מדגיש, כי פסק הדין הנוכחי אינו מבטל את הפסיקה הקודמת בנוגע למניע הכלכלי שבייזום תביעה ייצוגית ובנוגע לאפשרות שעורכי הדין הם שייזמו את התביעה. גם הוא מזכיר, כי בידי בית המשפט סל כלים נוסף על דחיית התביעה. ביהמ"ש העליון קבע פה אחד, כי אין לאפשר לעו"ד ירון אופק, עו"ד דביר גליזר, בת זוגו יוליה גליזר, עו"ד אלמוג טל בן-חמו ועו"ד רותם חנניה להגיש תביעות ייצוגיות נגד חברת שלמה השכרת רכב. הקבוצה הגישה שלוש בקשות זהות בתוך יומיים לבתי המשפט המחוזיים תל אביב ומרכז, בלא לציין את הגשת התביעות האחרות ובלא לרשום אותן כחוק. כל השופטים מותחים ביקורת חריפה של התנהגות זו, באומרם שהיא חסרת תום לב בצורה קיצונית ומעוררת נסיבות מחשידות בין היתר משום שהקבוצה ביצעה פעולות מעשיות כדי ליצור את עילת התביעה. לאחר שהקבוצה חויבה בתשלום הוצאות בסך 50,000 שקל במחוזי בתל אביב, היא חויבה בעליון בתשלום הוצאות בסך 80,000 שקל, משום ש"הפרו את הוראות החוק, בזבזו את זמנן של הערכאות השיפוטיות השונות, והטילו על הנתבעים לכלות את זמנם בהליכים משפטים ארוכים. הדבר מחייב השתת הוצאות משמעותיות", כלשונו של רובינשטיין. יצוין עם זאת, כי הם קיבלו 175,000 שקל באחת התביעה שהסתיימה בהסכם פשרה. את התובעים ייצגו בעליון עוה"ד עמית מנור, יוקי שמש ועדי מוסקוביץ. את הנתבעות ייצגו עוה"ד חגית בלייברג, רועי פדל, יהודה רוזנטל ואהרון מיכאלי, ואת היועץ המשפטי לממשלה - עו"ד יואב שחם.