המשטרה ממשיכה להפר את החוק ופסיקת בית המשפט העליון, ומונעת מרוב החשודים לממש את זכות ההיוועצות בעורך דין לפני חקירתם - אומרת (10.9.17) הסניגוריה הציבורית בדוח השנתי שלה. עוד היא מעלה את החשש, כי גם כאשר נעשה היידוע - הוא פגום, וכך החשודים "מוותרים" כביכול על זכות ההיוועצות.
בפרק אחר טוענת הסניגוריה, כי פרקליט המדינה,
שי ניצן, הוציא הנחיה הנוגדת את החוק ואת פסיקת בתי המשפט. הסניגוריה אומרת, כי הנחייתו של ניצן מיועדת לבטל למעשה את פסק דינה של נשיאת בית המשפט העליון,
מרים נאור, אשר קבעה לפני שנתיים שהשמדת מוצגים בתיק רצח היא פעולה הנעשית בחוסר סמכות ובניגוד לחוק הארכיונים. אלא שניצן סבור, שאין כל הסדר חוקי המחייב לשמור מוצגים בתיקים פליליים.
לדברי הסניגוריה, קיימת מזה שנים תופעה רחבה של השמדת מוצגים (או אובדנם) בתום ההליך המשפטי, תופעה העלולה למנוע חשיפות של הרשעות שווא. כעת מבקשת התביעה, על-פי הנחייתו של ניצן, להורות על השמדת מוצגים בתום ההליך המשפטי למרות שלא חלפו המועדים הנקובים בחוק (לעיתים אף לפני שההליך הפך חלוט). הפרקליטות חולקת על דבריו הברורים של בית המשפט העליון, לפיהם השמדת מוצגים עומדת בניגוד להוראות החוק - טוענת הסניגוריה.
עוד טוענת הסניגוריה, כי היא נתקלת שוב ושוב בהגשת כתבי אישום העוסקים בזוטות שאינן מגיעות כלל לרף הפלילי, או במקרים בהם עושה המדינה שימוש במשפט הפלילי על-אף קיומם של כלים מידתיים יותר. מגמה בעייתית נוספת היא השימוש בכלי המעצר, כדרך להתמודד עם אנשים בעלי מוגבלות נפשית - למרות שבתי המשפט התריעו פעמים רבות מפני צעד שכזה.
הסניגוריה מצביעה גם על ירידה עקבית ומשמעותית בשיעור השחרור המוקדם של אסירים בעשורים האחרונים. כיום רק 13% מבין האסירים משתחררים לתוכנית שיקום במסגרת שחרור על-תנאי. לדעת הסניגוריה, ירידה זו נובעת מתפיסה שגויה הרואה בשחרור על-תנאי מעין "פרס" לאסיר, ולא מכירה בחשיבותו ככלי ראשון במעלה להפחתת חזרתיות ולשיקום אסירים. בלא ליווי ותוכנית שיקומית, היא מזהירה, הסיכוי שיחזור לבצע עבירות גדול בהרבה.
לדברי הסניגוריה, קטינים רבים נאלצים לשהות במאסר ובמעצר רק בשל מחסור מקומות במעונות מותאמים ותקופות ההמתנה למעונות שאורכות חודשים רבים. משמעות הדבר היא גזירת עתידם של קטינים רבים, אשר במקום לשהות במסגרת טיפולית, המקדמת שיקומם וחזרתם לחברה, נשלחים למסלול העונשי בכלא. בתי המשפט, ובכלל זה בית המשפט העליון, מתחו ביקורת חריפה על תופעה זו - אך היא עודנה שרירה וקיימת. עוד אומרת הסניגוריה, כי קטינים רבים אינם זוכים לשחרור מוקדם ולתוכנית שיקום; כי קיים שימוש מוגבר ובלתי מידתי באמצעי הבידוד; וכי הגיעו אליה תלונות חמורות של אסירים קטינים על אלימות מצד סגל בית הסוהר.
עוד מצביעה הסניגוריה על טיפול לקוי בתלונות על אלימות שוטרים. אל מול השיעור הגבוה של תיקי החקירה הנפתחים נגד אזרחים המייחסים להם עבירות נגד שוטרים, בולטת החולשה בהתמודדות עם תלונות הפוכות. "מצב בו תלונות של אזרחים בנושא זה לא נחקרות עד תום, משדר מסר בלתי ראוי לאזרחים ומביא לאובדן האמון שלהם במערכת. אי-מיצוי החקירה משדר גם מסר בעייתי לשוטרים אלימים, כאילו המדובר בהתנהגות שניתן לעבור עליה לסדר היום", היא אומרת.
לדברי הסניגוריה, קיימות בעיות מערכתיות באופן ניהולם של ימי המוקד ("ימי הקראות"). עם השנים גוברת המגמה להפנות לימי המוקד תיקים מורכבים יותר, ומתעורר החשש שמסגרת זו מקשה על מתן ייצוג הולם ועל קיום הליך הוגן. בעיות כרוניות נוספות שמתעוררות בחלק מבתי המשפט הן עומס רב של מתדיינים באולמות המוקד בשעות הבוקר, והעדר מקומות פרטיים למפגש בין עורכי הדין לבין הלקוחות.
בפרק נפרד סוקרת הסניגוריה את ההתפתחויות במשפט הפלילי בעשור האחרון ומגיעה למסקנה, כי הן מסמנות "ניצנים של מעבר ממדיניות של החמרה בענישה ועלייה מתמדת בשיעורי הכליאה אל עבר מדיניות רציונאלית יותר מבוססת-נתונים המבקשת ליצור חלופות להעמדה לדין ולכליאה, ולתת משקל משמעותי יותר לשיקולים של שיקום". היא קוראת להגביר את השימוש בשחרור על-תנאי ממאסר, להפחית את מספר המעצרים, להרחיב את תחולתו של הסדר סגירת תיק מותנית, להרחיב את השימוש בהליכים חלופיים לקטינים, ליצור כלים להתמודדות עם בעיות חברתיות שלא באמצעות המשפט הפלילי ולהימנע מהגשת כתבי אישום בגין זוטות.
