פרקליטות המדינה עיכבה במשך שש שנים העברת חומרי חקירה לסניגוריה הציבורית, שייצגה מורשע ברצח שביקש לקיים לו משפט חוזר. המשנה בדימוס לנשיאת בית המשפט העליון,
סלים ג'ובראן, מביע (7.9.17) מורת רוח רבה מהתנהגות הפרקליטות ודורש ממנה להקל על הגשת בקשות שכאלו.
עובדיה שלום הורשע בשנת 1997 ברצח עו"ד שמואל לוינסון שלוש שנים קודם לכן, במהלך פריצה לביתו, ונדון למאסר עולם. הוא עמד על חפותו, הגיש בקשות (שנדחו) לדיונים נוספים בביהמ"ש העליון ובשנת 2004 ביקש לראשונה בא-כוחו לערוך בדיקות מדעיות בממצאים שבתיק לקראת האפשרות שיבקש משפט חוזר.
בשנת 2007 נטלה על עצמה הסניגוריה הציבורית את ייצוגו של שלום, ואז החלה מסכת התכתבויות והתדיינויות שנמשכה שש שנים סביב בקשתה לבצע בדיקות דנ"א בממצאים. תחילה נדרשו לפרקליטות שישה חודשים להשיב בשלילה על פנייתה הראשונה של הסניגוריה והיא סירבה להוציא את הממצאים מחזקתה לצורך ביצוע הבדיקות. בתחילת 2010 דחתה הפרקליטות פנייה נוספת, ולאורך השנה שלאחר מכן נדחו פניותיה גם בידי היועץ המשפטי ופרקליט המדינה דאז,
יהודה וינשטיין ו
משה לדור.
בשנת 2011 עתרה הסניגוריה לבג"ץ, והייתה זו אלמנתו של לוינסון שפנתה ביוזמתה לביהמ"ש והודיעה שאינה מתנגדת למסירת המוצגים. מפסק דינו של ג'ובראן עולה, כי הפרקליטות לא חשבה לפנות בעצמה אל האלמנה. רק בשנת 2013 הסכימו הצדדים לשלוח את הבדיקות למעבדה בארה"ב.
הסחבת נמשכה גם לאחר מכן. לפרקליטות נדרשה שנה כדי לאתר את תיעוד חקירותיו של שלום - לאחר שטענה תחילה שאיננו ברשותה. ההליכים נמשכו גם לאחר הגשת הבקשה למשפט חוזר, "למורת רוחי הרבה" כלשונו של ג'ובראן. בין היתר, הפרה הפרקליטות הוראה מפורשת של ג'ובראן בנוגע למסירת חומרי חקירה ועשתה זאת באיחור של חודש.
לבחון את טענות הסניגוריה ג'ובראן כותב: "נוכח השתלשלות אירועים זו, הדברים ראויים להיאמר בצורה המפורשת והברורה ביותר: פרקליטות המדינה אינה יכולה לעכב העברת ממצאים למבקשים להגיש משפט חוזר במשך זמן כה רב. אמת הדבר, על פרקליטות המדינה החובה לוודא כי בהעברת חומרי החקירה והממצאים, הם לא יפגעו באופן בלתי הפיך. חובה זו בכוחה להצדיק עיכוב מסוים או הטלת הגבלות מסוימות על עריכת הבדיקות. אולם איני מעלה בדעתי כל סיבה אשר בכוחה להצדיק עיכוב של כשש שנים במציאת פתרון לכל קושי שיכול לעלות בעניין זה". הדבר נכון לגבי כל פונה, ונכון שבעתיים לגבי הסניגוריה הציבורית - הוא מדגיש.
ג'ובראן מוסיף: "תמוה בעיני כי רק בחלוף
שמונה שנים מיום שהגישה הסניגוריה הציבורית את בקשתה הראשונה לחומרי חקירה בשם המבקש, מצאה פרקליטות המדינה את תיעוד חומרי החקירה. יובהר, כי אין ספק בעיני שהדברים לא נעשו בכוונת זדון. אולם להתנהלות זו לא ניתן להסכין".
בפיו של ג'ובראן גם אמירה עקרונית: "על פרקליטות המדינה, כגוף מינהלי האמון על שמירת החומרים, לבחון מחדש את אופן שמירת חומרי החקירה ולוודא כי הראיות והממצאים שמורים באופן המאפשר מציאתם במקרה הצורך במאמץ וזמן סבירים - שהרי אם הם בלתי מושגים אין כל סיבה לשמור אותם. אם אין ביכולתה של פרקליטות המדינה לעמוד בנטל כבד זה, שעיקרו אתגר לוגיסטי, מחובתה להודיע על כך לגורמים המוסמכים, וייתכן כי יש לשקול דרכים אחרות לשמירת חומרי החקירה, מחוץ לאחריותה של פרקליטות המדינה.
"על המקרה שלפנינו לשמש תמרור אזהרה. אל לנו לטמון ראשנו בחול נוכח הקשיים המעשיים בהגשת בקשה למשפט חוזר. על רשויות המדינה השונות, לרבות פרקליטות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה, לבחון בכובד ראש את טענות הסניגוריה הציבורית בעניין הקשיים שבהליך המשפט החוזר, ובפרט את סוגיית הגילוי והבדיקה מחדש של ראיות חפציות בעלות חשיבות פוטנציאלית להחלטה על קיומו של המשפט החוזר.
"עלינו למצוא דרך לשבור את מעגל השוטים שבו נפגעת האפשרות לבסס את העילות לקיומו של משפט חוזר בשל אובדנם של מוצגים ובשל העדר נגישות לראיות הנחוצות לביסוס עילות אלו. טוב יעשו הרשויות, כל אחת בתחומה, אם יחדדו ויעדכנו נהליהן ותפקודן, על-מנת לסייע לגילוי האמת ולהקל על הגשת בקשות לקיומם של משפטים חוזרים".
בקשתו של שלום נדחתה בפסק דין ארוך במיוחד, בו מצא ג'ובראן, כי הראיות החדשות שבידיו אינן יוצרות מסה קריטית העשויות להביא לזיכויו אם יתקיים משפט חוזר. עוד הוא אומר, כי לא הוכח שההרשעה הקיימת היא עיוות דין, וכי השינוי באקלים המשפטי בשני העשורים האחרונים לא היה מביא לתוצאה שונה. את שלום ייצגו עוה"ד
יואב ספיר (הסניגור הציבורי הארצי), קרן אבלין-הרץ ונועה מישור, ואת המדינה - עוה"ד תמר בורנשטיין ועידית פרג'ון.
