הצבא האמריקני הזמין 1,111 תותחים קלים ללא-רתע (תול"רים) קארל גוסטאב מ-3-אִי-1, שקוטרם 84 מ"מ, מתוצרת חברת סאאב בופורס. זה דגם מתקדם של תול"ר, הנמצא בשירות הצבא האמריקני מאז תחילת שנות התשעים למאה הקודמת.
הדגם החדש קל יותר, קצר יותר ונוח יותר לתפעול, ויענה לדרישת הצבא לצייד את מחלקות הרובאים שלו בנשק הרסני נ"ט.
האמריקנים החלו להשתמש בתול"ר מ-3 בשנת 2011 במלחמתם באפגניסטן, כתחליף לנשק הנ"ט שלהם דאז (א-ט-4), גם הוא מתוצרת שוודית, שהתברר כחסר תועלת בלחימה. ל-מ-3 יש טווח של כק"מ והוא שוקל כ-11 ק"ג כשהוא טעון. נשק הנ"ט האמריקני ג'אוולין שוקל טעון בטיל - כ-25 ק"ג, והתול"ר א-ט-4 - כ-7.5 ק"ג.
לתול"ר מ-3 כמה סוגי תחמושת, שמשקל כל פגז שלו פחות מחמישה ק"ג - חודרת שריון (ח"ש), נגד אדם, חודרת מבנים, תאורה ועשן. הוא יכול לירות עד שישה פגזים בדקה. הדגם החדש של התול"ר משתמש בתחמושת, שכבר הוכחה מבצעית, של הדגם הקודם של התול"ר. בניגוד לתול"ר א-ט-4, התול"ר מ-3 רב-פעמי, וניתן לטעון אותו מחדש דרך בית הבליעה. את התול"ר מפעיל צוות של שניים, אך גם רובאי בודד יכול להפעילו.
אימוץ התול"ר השוודי הנו צעד מתקבל על הדעת כיוון שליצרנים אמריקניים אין טכנולוגיה מתחרה.
במהלך תפעולו אסף הצבא האמריקני הערות על התול"ר מ-3. חיילים ביקשו, שיהיה קל יותר ופחות מגושם. הדגם החדש תוכנן מטיטניום, וכתוצאה מכך הוא קל בכשלושה ק"ג לעומת הדגם הקודם של התול"ר וקצר ממנו בכשמונה ס"מ. בדגם החדש יש ידית משופרת להפעלה, רצועה לנשיאה על הכתף ומערכת משופרת של כוונות. בנוסף, שופר המרעום, שמאפשר לכוונן אותו בהתאם למשימה.