שר הפנים לא היה רשאי לשלול את היתר ישיבת הקבע של ארבעה מתושבי מזרח ירושלים, לאחר שאחד מהם נבחר לשר מטעם החמאס בממשלת הרשות הפלשתינית ושלושת האחרים נבחרו לפרלמנט הפלשתיני מטעם הארגון. עם זאת, בששת החודשים הקרובים תוכל הכנסת לאשר חוק שיאפשר את שלילת המעמד. כך קובע (13.9.17) בג"ץ בהרכב מורחב.
בינואר 2006 נבחרו מוחמד אבו טיר, מוחמד טוטח ואחמד עטון לחברים בפרלמנט הפלשתיני מטעם רשימת "הרפורמה והשינוי" המזוהה עם חמאס, ואיש המפלגה חאלד אבו ערפה מונה לשר בממשלת הרשות. ביוני 2006 החליט שר הפנים דאז,
רוני בר-און, לבטל את היתר ישיבת הקבע של הארבעה בנימוק של הפרת אמונים כלפי המדינה.
פוגלמן: המלחמה בטרור - בגבולות הדין השופט
עוזי פוגלמן קובע, כי חוק הכניסה לישראל אינו מאפשר לשר הפנים לבטל רישיון לישיבת קבע של תושב מזרח ירושלים
בנימוק של "הפרת אמונים" למדינה. החוק קובע, כי "שר הפנים רשאי, לפי שיקול דעתו, לבטל רשיון ישיבה שניתן לפי חוק זה" - ופוגלמן מגיע למסקנה שכוונת המחוקק הייתה לא להחיל סמכות זו על מי שכבר נמצא בתחומי ישראל, אלא על מי שמבקש להיכנס אליה.
לדברי פוגלמן, המדינה רשאית לקבוע מי יבוא בשעריה והדמוקרטיה חייבת להגן על עצמה, אך לצד זאת - האפשרות לבטל רישיון לישיבת קבע כרוכה בפגיעה קשה בזכויות יסוד. הפגיעה קשה במיוחד כאשר מדובר בתושבי מזרח ירושלים, שרבים מהם "נולדו, גדלו ובגרו במזרח ירושלים והם מתגוררים שם עשרות שנים, וכך גם הוריהם ולעיתים הורי הוריהם". מאחר שמדובר בשאלה רגישה במיוחד, ממשיך פוגלמן, יש לעגן בחקיקה ראשית את התשובה לה, ולא לעשות זאת מכוח סמכות מינהלית עמומה. לבסוף אומר פוגלמן, כי המלחמה בטרור צריכה להיעשות במסגרת הוראות הדין.
השופטת
אסתר חיות אומרת כי מן הראוי ששאלת הנאמנות הנדרשת מתושבי מזרח ירושלים תיקבע בחוק, וכי המחוקק יוכל לקבוע - כפי שטענה המדינה בהליך זה - שהיא כוללת חובה שלא לפגוע במדינה. היא הציעה - ושופטי הרוב הסכימו איתה - לעכב בשישה חודשים את מימוש פסק הדין, כדי לאפשר למחוקק לתקן את החוק, כך שניתן יהיה לקבל החלטה חדשה בעניינם של הארבעה, תוך התחשבות בזמן שחלף וההתפתחויות שחלו בעשור האחרון.
השופטת
דפנה ברק-ארז הוסיפה: "העותרים שבפנינו אינם ידידיה של מדינת ישראל, בלשון המעטה. הזדהותם עם ארגון החמאס היא קשה ומקוממת מבחינתו של כל אדם החרד לשלומה של ישראל. אולם, הם גם תושבי קבע של המדינה וניהלו בה את חייהם. מדינת ישראל אינה חסרה כלים משפטיים על-מנת להגיב בחומרה על הפרות חוק,
המאיימות על שלומה וביטחונה, ובמקרים המתאימים להעמיד לדין ולהעניש את מי שכשלו בכך. הצעד שבו נקטו המשיבים אינו נמנה עימם". הנשיאה
מרים נאור, המשנה לנשיאה בדימוס
סלים ג'ובראן והשופט
יורם דנציגר הסכימו עם פוגלמן.
רובינשטיין: יורקים בפנינו המשנה לנשיאה בדימוס
אליקים רובינשטיין והשופטים
ניל הנדל ו
חנן מלצר סברו שדין העתירה להידחות. רובינשטיין אומר: "האם אין קו שאותו אין לחצות? לדעתי התשובה היא כי יש קו כזה, והוא לגבי תושבי מזרח ירושלים כי אומנם אין נדרשת מהם שבועת אמונים לתנועה הציונית, אך הם אינם רשאים לנהל מאבק נגד המדינה (כפי שעושה חמאס), ואל נהיה חלילה כשוטים שבעולם שכאשר יורקים בפנינו נאמר 'גשם נדבות'... לדעתי לא ייתכן - הדבר נוגד כל היגיון והגינות - שיוכל תושב קבע לחתור תחת המדינה, על-ידי השתייכות לאויביה המרים ביותר וליהנות מברכות התושבות תוך בעיטה בוטה בתוכנה המינימלי".
הנדל אומר כי החוק קובע בצורה הברורה ביותר ששר הפנים רשאי לבטל מעמד של תושבות, ולפנינו מקרה קיצוני של הפרת אמונים חריפה וקיצונית במיוחד כלפי המדינה. "קשה להעלות על הדעת עילה צודקת יותר לביטול רישיונות לישיבת קבע, ומכאן שגישה השוללת את סמכות שר הפנים לפעול בנסיבות אלה פוגעת בחוק והופכת אותו לאות מתה. היא גם מובילה לתוצאה בלתי מתקבלת על הדעת, לפיה ניתן יהיה לבטל אזרחות בגין 'מעשה שיש בו משום הפרת אמונים' כפי שמורה חוק האזרחות, בעוד מחזיקי רישיון לישיבת קבע יזכו לחסינות". את העותרים ייצג עו"ד פאדי קוואסמי, ואת המדינה - עו"ד יוכי גנסין.
