1 |
|
|
|
2 |
|
|
התביעה המשטרתית משלימה את רצון החוקרים
על פי החוק תפקיד התביעה הוא להבטיח את האינטרס הציבורי העומד מאחורי הליך ההעמדה לדין של עבריינים. על התובע לעזור לבית המשפט בבירור האמת, בלי לפגוע בזכויותיהם של הנאשם ושל הציבור. מטרתו של התובע אינה אמורה להיות השגת הרשעה בכל מחיר. על התובע מוטלת אחריות מיוחדת של שמירה על הגינות. בפועל זה לא נעשה, לפרקליטות יצא בצדק שם רע. אלא שרוב הציבור אינו יודע שהתביעה הכללית פועלת באמצעות שתי זרועות: הפרקליטות, והתביעה המשטרתית. מכל תיקי התביעה הפלילית בישראל אחראית התביעה המשטרתית שהפכה לגורם העיקרי בהגשת תביעות, על 90% והזרוע עוד נטויה כי האחוזים הולכים וגדלים. שלא כמו התביעה מטעם הפרקליטות התביעה המשטרתית אפילו אינה מתימרת לבחון באם ההוכחות נעשו באופן חוקי ובעיקר אם יש מקום להגיש כתב אישום. התביעה המשטרתית מפרה בבוטות את כל הכללים. בעוד שלתובע מטעם הפרקליטות יש סמכות גם להפעיל בקרה על החקירה ולהורות במקרה הצורך על ביצוע השלמות, התביעה המשטרתית פועלת באופן שאינו תואם את הנחיות היועץ המשפטי ומגישה כתבי אישום במקום שהפרקליטות אינה עושה כן. השיטה היא להציף את בית המשפט בתביעות ובדומה לפרקליטות להאיץ בנאשם שיודה כי הוא מבזבז זמן ומשאבים של בית המשפט. המטרה היא למנוע מבית המשפט דיון לברור, שמא יתברר שלא היה מקום להגשת תביעה, וכך להציג "תפקוד" ו"הצלחה" של המשטרה.
המשטרה קובעת יעדים לכל אחד מתחומי פעילותה כפי שתואמים לה ולקציני אגף חקירות, ובאישורם. כלומר המשטרה מחליטה מראש מה צריכות להיות התוצאות ובהתאם לכך היא דואגת להמצאתם. תחילה אגף החקירות דואג לפתיחתם של מספיק תיקים פליליים על פי המדיניות, אחר כך דואג באמצעות תביעה המשטרתית לכתבי אישום. ליעדים אלו אין קשר לתפקיד התובע - להעמיד לדין רק בהימצא ראיות מספיקות וכשקיים אינטרס ציבורי. התביעה המשטרתית כפופה לאגף החקירות במשטרה. חוקרים במשטרה בדרגת רב-פקד מוסמכים כ"תובע" הם המקבלים כיום החלטות, האם להעמיד לדין בעבירות עוון לכאורה - למרות שהם אינם מקצועיים בתחום, הכשרתם כעורכי דין אינה משנה עובדה זו, תביעה דורשת התמקצעות נפרדת. התביעה המשטרתית אחראית בפני הפיקוד המשטרתי לבצע מדיניותו והיא כפופה ונתונה לחלוטין לרצון מדור החקירות, ואינה נהנית מאי תלות. בארצות דמוקרטות רבות תביעה משטרתית אינה קיימת כלל כיון שזו נוגדת את עקרון הפרדת הרשויות ופיזור הכח. באנגליה למשל בה קיימת תביעה משטרתית היא הוצאה מכפיפותה לאגף החקירות ובתוך המשטרה היא עצמאית ובלתי תלויה באגף זה. לכן אם ההוכחות אינן ממשיות היא משלימה אותן, מתעלמת מכל מה שמפריע למשל אי חוקיות מעשי המתלונן. לעיתים משפצים את התביעה גם במחיר של חוסר תימוכין במה שנרשם כעדות כדי להתאימה לחומר מרשיע. כל אלו משלימים למעשה החקירה שכולה נועדה להביא בכל מחיר להרשעה. רבים מהמובאים לדין ומורשעים הם החפים. 80% מכתבי האישום שמגישה התביעה המשטרתית, הוגשו בלא אישור מהפרקליטות כנדרש בחוק. . להחלטה על הגשת כתב האישום לא מצורפת חוות דעת לגבי בחינת הראיות, ושאר נתונים התומכים בחלטה להגיש כתב אישום. החלטות לא מקצועיות ברישום סעיפים. התביעה המשטרתית רושמת כל סעיף אישום שמצאה בעניין בספר החוקים. לכן נרשמים סעיפים רבים על עבירות שאינם תואמים את התיק. רבים מהמובאים לדין ומורשעים הם חפים. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
טנא |
|
3 |
|
|
על פי החוק תפקיד התביעה הוא להבטיח את האינטרס הציבורי העומד מאחורי הליך ההעמדה לדין של עבריינים. על התובע לעזור לבית המשפט בבירור האמת, בלי לפגוע בזכויותיהם של הנאשם ושל הציבור. מטרתו של התובע אינה אמורה להיות השגת הרשעה בכל מחיר. על התובע מוטלת אחריות מיוחדת של שמירה על הגינות. בפועל זה לא נעשה, לפרקליטות יצא בצדק שם רע. אלא שרוב הציבור אינו יודע שהתביעה הכללית פועלת באמצעות שתי זרועות: הפרקליטות, והתביעה המשטרתית. מכל תיקי התביעה הפלילית בישראל אחראית התביעה המשטרתית שהפכה לגורם העיקרי בהגשת תביעות, על 90% והזרוע עוד נטויה כי האחוזים הולכים וגדלים. שלא כמו התביעה מטעם הפרקליטות התביעה המשטרתית אפילו אינה מתימרת לבחון באם ההוכחות נעשו באופן חוקי ובעיקר אם יש מקום להגיש כתב אישום. התביעה המשטרתית מפרה בבוטות את כל הכללים. בעוד שלתובע מטעם הפרקליטות יש סמכות גם להפעיל בקרה על החקירה ולהורות במקרה הצורך על ביצוע השלמות, התביעה המשטרתית פועלת באופן שאינו תואם את הנחיות היועץ המשפטי ומגישה כתבי אישום במקום שהפרקליטות אינה עושה כן. השיטה היא להציף את בית המשפט בתביעות ובדומה לפרקליטות להאיץ בנאשם שיודה כי הוא מבזבז זמן ומשאבים של בית המשפט. המטרה היא למנוע מבית המשפט דיון לברור, שמא יתברר שלא היה מקום להגשת תביעה, וכך להציג "תפקוד" ו"הצלחה" של המשטרה.
המשטרה קובעת יעדים לכל אחד מתחומי פעילותה כפי שתואמים לה ולקציני אגף חקירות, ובאישורם. כלומר המשטרה מחליטה מראש מה צריכות להיות התוצאות ובהתאם לכך היא דואגת להמצאתם. תחילה אגף החקירות דואג לפתיחתם של מספיק תיקים פליליים על פי המדיניות, אחר כך דואג באמצעות תביעה המשטרתית לכתבי אישום. ליעדים אלו אין קשר לתפקיד התובע - להעמיד לדין רק בהימצא ראיות מספיקות וכשקיים אינטרס ציבורי. התביעה המשטרתית כפופה לאגף החקירות במשטרה. חוקרים במשטרה בדרגת רב-פקד מוסמכים כ"תובע" הם המקבלים כיום החלטות, האם להעמיד לדין בעבירות עוון לכאורה - למרות שהם אינם מקצועיים בתחום, הכשרתם כעורכי דין אינה משנה עובדה זו, תביעה דורשת התמקצעות נפרדת. התביעה המשטרתית אחראית בפני הפיקוד המשטרתי לבצע מדיניותו והיא כפופה ונתונה לחלוטין לרצון מדור החקירות, ואינה נהנית מאי תלות. בארצות דמוקרטות רבות תביעה משטרתית אינה קיימת כלל כיון שזו נוגדת את עקרון הפרדת הרשויות ופיזור הכח. באנגליה למשל בה קיימת תביעה משטרתית היא הוצאה מכפיפותה לאגף החקירות ובתוך המשטרה היא עצמאית ובלתי תלויה באגף זה. לכן אם ההוכחות אינן ממשיות היא משלימה אותן, מתעלמת מכל מה שמפריע למשל אי חוקיות מעשי המתלונן. לעיתים משפצים את התביעה גם במחיר של חוסר תימוכין במה שנרשם כעדות כדי להתאימה לחומר מרשיע. כל אלו משלימים למעשה החקירה שכולה נועדה להביא בכל מחיר להרשעה. רבים מהמובאים לדין ומורשעים הם החפים. 80% מכתבי האישום שמגישה התביעה המשטרתית, הוגשו בלא אישור מהפרקליטות כנדרש בחוק. . להחלטה על הגשת כתב האישום לא מצורפת חוות דעת לגבי בחינת הראיות, ושאר נתונים התומכים בחלטה להגיש כתב אישום. החלטות לא מקצועיות ברישום סעיפים. התביעה המשטרתית רושמת כל סעיף אישום שמצאה בעניין בספר החוקים. לכן נרשמים סעיפים רבים על עבירות שאינם תואמים את התיק. רבים מהמובאים לדין ומורשעים הם חפים. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
טנא |
|
|
. התביעה המשטרתית עושה הכל כדי שתהיה תביעה, גם בחיר של חוסר תאמה אפילו לכתב ה"חוקר" שכל כך טרח להביא להרשעה. בדרך זו רוב המגיעים לבית הדין לתעבורה הינם נהגים נורמטיביים ואילו רוב הנהגים הפראים והמסוכנים אינם מגיעים לבית הדין.
בין התוצאות החמורות - הסטת תשומת לב הטיפול המשטרתי מעברות חמורות יותר לזוטות אשר לפי הנחיית היועץ המשפטי, יש לשקול נקיטת אמצעים חלופיים להליך הפלילי. כיון שעברות קלות ופשוטות קל יותר לבדות מאשר עברות חמורות הכמויות הן רבות במיוחד בתחום התנועה. מטרת המשטרה להראות שהיא מתפקדת מביאה לדין ולהרשעה – זהו קנה המידה שהיא קבעה להצלחתה. המשטרה מציפה את בית המשפט בנאשמים ובעזרת התביעה המשטרתית וגם השופטים יוצאי התביעה המשטרתית לוחצת בשם העומס על נאשמים להודות. תוצאה חמורה אחרת – חדירה לתחום שאינו של המשטרה לתחום המערכת המשפטית. תובעים משטרתיים חלקם או עוברים לפרקליטות או מתמנים לשופטים ומביאים עמם מהמשטרה את הליקויים ואת הפשיעה. המשטרה הפכה את עיקר פעילותה לתביעות או המלצות לתביעה במקום לבצע תפקידים משטרתיים. את התביעה המשטרתית יש לבטל ואת התביעה המשטרתית התעבורתית חובה לפזר לאלתר, לא יהיה בזה כל נזק אלא רק רווח. פחות התרכזות בזוטות פחות זריקת כספי ציבור והמשטרה תחויב לטפל בנהגים הפראיים. פורסם כי השר לבטחון פנים יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו) הינו בעד ביטול התביעה המשטרתית אם כך הוא גם חושב ולא רק טוען זה לזכותו, אך יושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט דוד רותם (ישראל ביתנו) מתנגד בגלל עוינותו המוצדקת לפרקליטות, אין זו תרופה להחליף גרוע בגרוע יותר. יש לפרק את התביעה המשטרתית היות ולפי מצב הענינים התביעה המשטרתית היא הגורם המסייע ביות לחוסר בטחון התושבים ו"איכות חיים" כמקובל במדינה טוטליטרית המדכאת את תושביה. התובעים המשטרתיים כולל שופטים יוצאי התביעה המשטרתית - הרוב בקרב שופטי התעבורה, הינם פושעים אסור להם להמשיך לתפקד והם אינם ראויים לכל פיצוי! |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
טנא |
|