ד"ר דניאל שיפמן, מרצה באוניברסיטת אריאל, במחקר משותף עם פרופ' וורן יונג מאוניברסיטת בר-אילן ופרופ'
ירון זליכה מהקריה האקדמית אונו, הוכיחו ע"פ חומר ארכיוני מגוון, שמילטון פרידמן לא השפיע על המדיניות הכלכלית, ולכן אין להאשים אותו במחדל הכלכלי של 1977-1979. עם זאת, ברור שפרידמן טעה בתחזיותיו ובהתבטאויותיו לתקשורת.
מהמחקר עולה כי כששמחה ארליך, שר האוצר דאז, נפגש עם פרידמן ביולי 1977, הוא הסתיר ממנו את התוכניות הכלכליות של הממשלה (מחשש להדלפות), כך שלמעשה ארליך מעולם לא התייעץ עם פרידמן. תמיכתו הציבורית הנלהבת של פרידמן ב"מהפך הכלכלי" של אוקטובר 1977 יצר רושם מטעה כאילו הוא עיצב את המדיניות הכלכלית. במציאות, המדיניות הכלכלית הושפעה בעיקר מהאידיאולוגיה של ראש הממשלה בגין ושר האוצר ארליך, ומהלחצים שהופעלו ע"י קרן המטבע הבינ"ל.
מחקר זה של שיפמן ועוד 33 מאמרים נוספים בנושאים המגדירים את הקשר בין המערכת הפוליטית למערכת הכלכלית, בשבוע שעבר בכינוס הבינלאומי הראשון ב"כלכלה פוליטית" של המחלקה לכלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת אריאל.
את הכנס פתח נגיד האוניברסיטה ושר האוצר לשעבר יגאל כהן אורגד, שסיפר על לחצים פוליטיים חיצוניים בקבלת החלטות כלכליות מניסיונו כשר אוצר באחת התקופות הכלכליות הקשות של המשק. לדבריו, לחצים אלו מנעו ממנו כמו גם מאחרים לבצע מדיניות נקיה המונעות משיקולים מקצועיים בלבד.
אחריו דיבר חתן פרס נובל פרופ' ישראל אומן שדיבר על החלטות אישיות מול החלטות קולקטיביות, ושאל את השאלה העומדת בבסיס כל ההחלטות: מה מניע את המשתתפים, רצון הפרט או האינטרס הקולקטיבי?
האם צמצום מספר התלמידים בכיתה ישפר את הישגי התלמידים? על-פי ניסויים מדעיים שבוצעו ע"פ חוקרים מובילים, התשובה (הצפויה) חיובית. אך פרופ'
משה יוסטמן מאונ' בן-גוריון והמרכז האקדמי רופין חושב אחרת והוא טוען שניסויים אלו, למרות רמתם המדעית הגבוהה, לא רלוונטיים עבור מדיניות החינוך הלאומית בישראל, שכן הניסויים הנ"ל מצומצמים מטבעם היות שהם מתבצעים רק באזור מסוים, כך שצמצום מספר התלמידים בכיתה איננו מצריך קליטת מורים חדשים במערכת. אך אם הממשלה תחליט להקטין את הכיתות בכל בתי הספר בארץ, יהיה צורך לקלוט הרבה מורים חדשים במערכת. אך רבים מהמורים החדשים יהיו פחות איכותיים או בעלי ניסיון מהמורים הוותיקים, מה שעלול לפגוע בהישגי התלמידים וכך לא בטוח שצמצום מספר התלמידים הכיתה הינו הפתרון.
ד"ר לימור חצור מאוניברסיטת בר-אילן הציגה מחקר משותף עם ד"ר יוסי טובול(המרכז האדמי לב) וד"ר
רונן בראל(האוניברסיטה הפתוחה), שדן בנושא הפיקוח הממשלתי על תרופות, תוך התמקדות במחדל רמדיה. במחקר נבחנה רמת הפיקוח על התהליך ונשאלה השאלה עד כמה רשלני היה פיקוח זה.
ד"ר לינדנטל מאוניברסיטת פרייבורג בגרמניה, בחן סוגיה היסטורית רגישה כאשר עקב אחרי התנהגות מניות של חברות יהודיות בגרמניה, לאחר עליית הנאצים לשלטון ב1933. הוא הראה את הנפילה בערך המניות וזאת עוד לפני הכרזת החרם נגד עסקים יהודיים באפריל 1933. החרם והצעדים האנטישמיים שנלוו אליו גרמו לירידה נוספת של הערך הבורסאי של פירמות יהודיות. עד 1938, פוטרו יותר מרבע מהאליטה הניהולית היהודית, כדי למנוע קונפליקטים עם השלטון הנאצי.
פרופ' ג'ייקוב דה האן, ראש מחלקת המחקר בבנק המרכזי של הולנד, הפריך את הדעה הרווחת בין הכלכלנים כי מהלכים לצמצום גירעון הממשלה מצליחים רק כאשר הם מבוססים בעיקר על קיצוצים בהוצאות הממשלה, ולא על העלאות מיסים. לטענתו, זה לא משנה אם המהלך נשען בעיקר על קיצוצים בהוצאות הממשלה או על העלאות מיסים. עם זאת, כאשר ממשלת שמאל חברתי מצמצמת את הגירעון ע"י קיצוץ בהוצאות הממשלה, יש סיכוי גבוה יותר שהמהלך יצליח.
