"חוות דעת" של עמוד

הטוען הרבני אהרון מזרחי הכין חוות דעת משפטית דלה, לא בהירה, שלא התייחסה לשאלה שהוצגה בפניו ושלא הייתה ראויה להגשה לבית המשפט - קובעת השופטת רונית אופיר. כיוון שכך, נדחתה תביעתו של מזרחי נגד מזמין חוות הדעת, דניאל אדרי, לתשלום של 6,700 שקל והוא חויב בתשלום הוצאות בסך 500 שקל. אדרי ביקש להגיש לבית המשפט חוות דעת בנוגע להיבטים ההלכתיים של "היתר עסקה". מזרחי, בעל תעודת כושר לרבנות, הבטיח לספק לו אותה ושלח לו למחרת עמוד אחד - שלא עסק בשאלה הנדונה ולא הסביר כיצד היא משפיעה על ההליך שלצורכו הוכנה. למרות פניותיו של אדרי, סירב מזרחי להרחיב את חוות הדעת ולהתאימה לצרכיו. בנסיבות אלו, קובעת אופיר, לא היה חייב אדרי לשלם, שכן הצדדים הסכימו במפורש שהתשלום יהיה לאחר מסירת חוות דעת שתעמוד בקני המידה המקובלים. לדבריה, מזרחי לא הקדיש לחוות הדעת את תשומת הלב והזמן הדרושים ולא עשה כל ניסיון להתייחס להערותיו של אדרי ולהתאים את חוות הדעת לציפיותיו.

חברת אלקטרה תפצה ב-1,000 שקל את יצחק מרקוס, לאחר שביטלה מכירת טלוויזיה שרכש באתר שלה. הרשם אורן כרמלי הסתפק בפיצוי סמלי, משום שהייתה בפיו ביקורת גם על התנהגותו של מרקוס, ומשום שהוא דחה את הצעת אלקטרה לרכוש כל טלוויזיה שירצה במחיר עלות. מרקוס הזמין באתר טלוויזיה ב-1,349 שקל - מחיר שהוצג כהנחה מ-14,900 שקל. לאחר זמן קצר התקשרה אליו נציגת אלקטרה ומסרה שבטעות נשמטה הספרה אפס, כך שהמחיר הוא 13,490 שקל, והודיעה לו על ביטול העסקה. כרמלי קבע, כי על-פי החוק היה מרקוס זכאי לרכוש את הטלוויזיה במחיר שפורסם. אולם היה עליו לנהוג בהגינות ונראה שגם הוא הבין בזמן אמת שמדובר בטעות, ולכן לא זה המקרה שבו יש ליצור הרתעה מפני התנהגות דומה של הסוחרים.

חברת הביטוח ש.שלמה נהגה כשורה כאשר הודיעה למבוטח אורי שטרן, כי יוכל לקבל טבעת חילופית במקום זו שנגנבה מאשתו, וכי לא יקבל את הפיצוי הכספי שדרש - 7,000 שקל. הרשם אייל דוד מצא, כי על הפוליסה שבידי שטרן חלו ההוראות שהוציאה המפקחת על הביטוח בינואר 2015, והמאפשרות לחברות להציע תחליף במקום פיצוי כספי. שטרן תבע גם פיצוי של 8,000 שקל על ה"טרטור" ועוגמת הנפש, וגם תביעה זו נדחתה. ש.שלמה לא זוכתה בהוצאות, משום שהגישה את כתב ההגנה באיחור ניכר.

חברת הפניקס כנראה שכחה שהיא אינה מפצה מבוטח מרצונה הטוב ומטעמים וולונטריים, אלא מטעמים עסקיים ומכוח חבותה החוזית והחוקית - אומר השופט יוסי ברכיה. הוא קבע, כי הפניקס הפרה את הוראות חוק חוזה הביטוח, כאשר לא שילמה מיד ליעקב גונצ'רובסקי את הסכומים שלא היו שנויים במחלוקת בעקבות פריצה לביתו, והורה לה לפצותו עך כך ב-3,000 שקל. לעומת זאת, נדחתה תביעתו של גונצ'רובסקי לתוספת של 11,000 שקל על 24,000 השקלים שקיבל בשל גניבת שעונים באותה פריצה. ברכיה אומר, כי על-פי הפוליסה היה צריך גונצ'רובסקי לקנות שעונים חדשים - ואז היה זכאי לערך כינון בסך 35,000 שקל. מאחר שלא עשה זאת, למרות שהפניקס העניקה לו ארכה ניכרת, הרי שהוא זכאי רק לערכי הכינון - ואותם קיבל.

חברת הביטוח שומרה תפצה את נופר הראל ב-10,000 שקל על נזק שנגרם למכוניתה בתאונת דרכים - קבעה הרשמת גילה ספרא-ברנע. מכוניתה של הראל התנגשה ברכב שעצר לפניה, היא המשיכה בנסיעה וגילתה את הנזק רק למחרת בבוקר. שומרה טענה, כי אינה מחויבת לכסות את הנזק שנגרם בשל המשך הנסיעה, בנימוק שזהו "נזק תוצאתי" שהפוליסה אינה חלה עליו. ספרא-ברנע פסקה, כי מדובר בנזק ישיר כתוצאה מהתאונה, וציינה שהמונח "נזק תוצאתי" מתייחס לנזק עקיף כמו הפסד רווחים שנגרם בשל האירוע הביטוחי.

חברת פל טלוויזיות וידאו זכאית לקבל מהלקוחה טל ברכה תשלום רק על 14 חודשים בהם השתמשה בשירותיה לתיקון מכשירי חשמל ביתיים, מתוך 60 החודשים להם התחייבה. השופט הישאם אבו-שחאדה קבע, כי ברכה הייתה רשאית להפסיק את ההתקשרות, וכי אין לקבל את דרישתה של פל לתשלום תמורת התיקונים הרבים שבוצעו בביתה בתקופה זו. לפיכך, חויבה פל להחזיר לברכה 3,600 שקל, וכן לשלם הוצאות בסך 700 שקל. אבו-שחאדה דחה את תביעתה של ברכה לפיצוי על עיכוב של מספר ימים בתיקון אחת התקלות.