"מממצאי הדוח עולים ליקויים רבים וחמורים באיכות הטיפול הביתי הניתן ל-165,000 קשישים - ליקויים המגיעים לעתים עד כדי הזנחה. הזנחה זו, לא פעם היא חמורה במיוחד כאשר מדובר בקשיש שהוא חסר ישע - שאינו יכול לדאוג לצרכי מחייתו, לבריאותו או לשלומו". כך מסכם (1.10.17)
מבקר המדינה,
יוסף שפירא, את הדוח שלו על הטיפול הביתי בקשישים סיעודיים.
לדברי שפירא, "המדינה אינה ממלאת את חובתה להבטיח את זכותם של הקשישים לחיים בכבוד אנושי וכלכלי, בד-בבד עם סיוע ראוי לבני משפחתם. מדובר בחובות חוקתיות ובהתחייבויות בינלאומיות המטילות על גופי השלטון חובות משפטיות. למדינה יש מחויבות להקצות משאבים סבירים לשם הבטחת זכותם של הקשישים לחיות בכבוד אנושי וכלכלי, בד-בבד עם סיוע ראוי לבני משפחותיהם של הקשישים, ולעצב מדיניות אשר תגשים מחויבות זו".
שפירא מוסיף: "הממצאים גם מלמדים על הקושי הרב של בני המשפחה אשר נושאים בנטל הכבד הכרוך בטיפול בקשישים הסיעודיים. אולם רשויות המדינה לא נתנו את דעתן כנדרש על הצורך לתמוך בבני המשפחה המטפלים בקשישים סיעודיים, ולמעשה זנחו והותירו אותם להתמודד עם הנטל הכבד הכרוך בטיפול בקשישים הסיעודיים.
"מהמתואר בדוח מצטיירת אפוא תמונה חמורה ומדאיגה, ולפיה איכות הטיפול הביתי הניתן לקשישים סיעודיים רבים לקויה. רשויות המדינה המעורבות בהבטחת איכות הטיפול - בין שמדובר בביטוח הלאומי ובין שמדובר במשרד הרווחה - אינן פועלות כמי שהאחריות לכך מונחת לפתחיהן ומתנערות הלכה למעשה, כל אחת בחלקה, מאחריותן להבטחת איכות הטיפול. פועל יוצא מכך הוא גם ניצול לא יעיל של כספי הציבור: בעוד שההוצאה הציבורית על הטיפול היא עצומה - מיליארדי שקלים בכל שנה ושנה - לא ניתן לומר כי תקציב זה מנוצל ביעילות ולמטרתו.
"הביטוח הלאומי אומנם מכיר באחריותו הכוללת ליישום חוק הסיעוד, ואולם הוא כמו גם משרד הרווחה, מגלגלים האחד לרעהו את האחריות להבטחת איכות הטיפול שניתן לקשיש הסיעודי במסגרת גימלת הסיעוד. ההשלכות של גלגול האחריות עולות בקנה אחד עם ממצאי הביקורת, המלמדים על כשל באיכות הטיפול שניתן למקבלי גימלת הסיעוד. זהו מצב שאין להסכים עימו ויש לפעול להפסיקו לאלתר".
התנערות הרשויות באה לידי ביטוי בכך שהביטוח הלאומי לא מימש את אחריותו הכוללת להבטחת איכות הטיפול הביתי, משום שהוא סבור שאין סמכות אכיפה על השותפים לביצוע חוק הסיעוד. במקביל, משרד הרווחה והעובדים הסוציאליים סבורים שאחריותם מתמקדת בביצוע בפועל של הבקרה בבית הקשיש הסיעודי בלבד, ואילו האחריות הכוללת להבטחת איכות הטיפול היא של הביטוח הלאומי.
הביטוח הלאומי לא הגדיר את רמת הטיפול המצופה בחוזים שחתם עם חברות הסיעוד המטפלות בקשישים. מערכת בקרת האיכות שהביטוח הלאומי מפעיל כשלה: בקרת האיכות שעושים העובדים הסוציאליים אינה מתבצעת בהיקף הנדרש. בשנת 2015 דיווחו העובדים הסוציאליים, כי ביצעו פחות ממחצית ממספר ביקורי הבית שהיה עליהם לקיים בבתי הקשישים הזכאים.
הביטוח הלאומי הסתפק בכך שקבע בחוזים, כי חברות הסיעוד יכשירו הכשרה מקצועית רק 30% מהמטפלות המועסקות אצלן (ישראליות וזרות גם יחד) ולגבי יתר המטפלות, הוא לא הגדיר את ההיקף והתוכן של ההכשרה הנדרשת. בחודשים ינואר-ספטמבר 2016 מעל 50% משעות הטיפול הביתי שקיבלו הקשישים הסיעודיים ברמות התלות הגבוהות, ניתנו על-ידי מטפלות שלא קיבלו הכשרה מקצועית. הביטוח הלאומי לא פעל לאכיפת חובת ההכשרה והפך אותה לאות מתה.
בעיה נוספת היא שחוק הסיעוד אינו מנוצל במלוא היקפו. משרד המבקר מצא, כי בשנים 2015-2011 לא נוצלו 16 מיליון שעות טיפול ביתי, ששווין הכספי הוא 680 מיליון שקל - 3% מהשעות שהקשישים הסיעודיים היו זכאים להן באותן שנים. משמעות הדבר היא, שקשישים רבים לא קיבלו - מסיבות שאינן מוצדקות - שעות טיפול רבות להן היו זקוקים. הביטוח הלאומי אינו מביא לידיעתם של קשישים אלו את העובדה שהם אינם מקבלים את כל שעות הטיפול שלהן הם זכאים, ואינו מנחה אותם כיצד למצות את גימלתם.
שפירא מוסיף: "רשויות המדינה לא נתנו את דעתן כנדרש על הצורך לתמוך בבני המשפחה המטפלים בקשישים סיעודיים, ולמעשה זנחו והותירו אותם להתמודד עם הנטל הכבד הכרוך בטיפול בקשישים הסיעודיים. מצב זה מביא במישרין לכך שמוטל עומס כבד על בני המשפחה הללו, הגורם פעמים רבות לנזק במצב בריאותם הפיזית והנפשית, עשוי לפגוע במרקם חיי המשפחה ובאיכות החיים שלהם, ואף פוגע בתעסוקתם, לעתים עד כדי ויתור מוחלט על יציאה לעבודה, ובכך גורם נזק כלכלי למשק בכללותו".
עוד מצביע שפירא על כך שגימלת הסיעוד לא עודכנה בצורה רוחבית מאז נקבעה בשנת 1988. אומנם הביטוח הלאומי בוחן באופן נקודתי שילוב שירותים נוספים בגימלת הסיעוד, אולם הוא לא ביצע עבודת מטה לבחינת הצורך בהרחבת מגוון שירותי הסיעוד בגימלה, ובכלל זה לא ביצע סקר צרכים עדכני ולא גיבש מתווה להרחבת מגוון שירותי הסיעוד. הרחבת מגוון שירותי הסיעוד אין משמעה הגדלת הגימלה הניתנת לקשיש, ועל כן אין מדובר בהגדלת התקציב לצורך תשלום הגימלה - מדגיש הדוח.
הביטוח הלאומי לא נערך לגידול הצפוי במספר מקבלי גימלת הסיעוד בשנים הבאות. תוכניות העבודה שלו לשנים 2016 ו-2017 לא כללו התייחסות לצורך להיערך לגידול הניכר במספר מקבלי גימלת הסיעוד; ועדת הסיעוד של מועצת הביטוח הלאומי לא בחנה מהיסוד את ההסדר שנקבע בחוק הסיעוד למערך הטיפול הסיעודי בקהילה ולא את הצורך להתאמו לשינויים המתחוללים וכן לשינויים הצפויים להתחולל בעקבות הגידול במספר מקבלי גימלת הסיעוד.
