בג"ץ מגבה הנחיית נאור לשופטים

בג"ץ דחה כצפוי (2.10.17) עתירה נגד הנחייתה של נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, האוסרת על שופטים המועמדים לקידום להיפגש בצורה אישית עם נציגי המערכת הפוליטית ולשכת עורכי הדין בוועדה לבחירת שופטים. התנועה למשילות ולדמוקרטיה טענה בעתירתה, כי ההנחיה ניתנה בחוסר סמכות, משום שהיא עוקפת את ועדת האתיקה שתפקידה לחוות דעה בעניינים אתיים הנוגעים לשופטים. עוד נטען, כי ההנחיה בלתי סבירה ולכן יש לבטל אותה, וכי היה מקום לפרסם אותה ברבים - דבר שלא נעשה. השופט יצחק עמית מקבל במלואה את עמדתה של נאור, כפי שהוצגה בתגובתה לעתירה. הוא מזכיר, כי ביהמ"ש כבר קבע שלעומד בראשו יש סמכות כללית וטבועה להוציא הנחיות המחייבות את כלל השופטים. ההנחיה הנדונה מתיישבת עם תפקידיה של הנשיאה לשמור על עצמאות המערכת ולהבטיח התנהלות נאותה של השופטים, אומר עמית. עוד הוא מציין, כי כללי האתיקה קובעים במפורש שניתן להוסיף עליהם במקרה הצורך. בנוגע לפרסום ההנחיה אומר עמית, כי אכן ככלל קיימת חשיבות רבה לפרסום הנחיות פנימיות של רשויות. במקרה זה, אומנם ההנחיה ניתנה בעל-פה אך היא אינה נסתרת מעיני הציבור. פרוטוקול הוועדה לבחירת שופטים, בו הזכירה נאור את ההנחיה, גלוי לכל באתר הרשות השופטת, ודבר קיומה של ההנחיה פורסם פעמים רבות. לגבי סבירות ההנחיה אומר עמית, כי היא ניתנה מ"טעמים חשובים וראויים": למנוע לחצים פוליטיים ומראית עין של תלות. הוא מזכיר, כי חברי הוועדה יכולים להיפגש עם המועמדים במסגרת ועדת המשנה שלה, וכי כישורי המועמדים פרוסים בפני הוועדה בצורה נרחבת. "קשה להלום, בלשון המעטה, כי אמון הציבור במערכת בתי המשפט יגדל, אם הציבור יידע כי שופט פלוני זכה בקידום לאחר פגישה בארבע עיניים עם פוליטיקאי או עם חבר לשכת עורכי הדין בוועדה", מוסיף עמית. לבסוף אומר עמית: "לא מצאתי להטיל הוצאות על העותר, ולו מן הטעם שהעתירה נמצאה מברכת, שבזכותה מובהר כי ככל שהדבר תלוי במערכת בתי המשפט, קידומו של שופט לערכאה גבוהה יותר, נעשה וייעשה על סמך כישורים ועבודה קשה, ולא על סמך ריצת רגליים במחוזות אחרים מחוץ למערכת". השופטים אורי שהם וג'ורג' קרא הסכימו עם עמית. את התנועה ייצג עו"ד שמחה רוטמן, ואת נאור - עו"ד דנה בריסקמן. התנועה טוענת בתגובה, כי בג"ץ הפר את תקנות סדר הדין בכך שהכריע בעתירה בלא לקיים דיון ובלא לקבל את תגובתה לתשובתה של נאור. לדבריה, הדבר אפשרי רק כאשר העתירה אינה מגלה עילה על פניה - אך פסק הדין דן בה לגופה. "יש לתהות האם בג"ץ היה פועל כך אם היה מדובר בכל גוף שלטוני אחר", מוסיפה התנועה.