כיצד להיות חצוף ובוטה במסווה של מחמאות ונימוס? דוגמה לכך נתן עו"ד ניר דוד, בבקשה שהגיש לשופט בית משפט השלום בכפר סבא, מיכאל קרשן. למזלו של דוד, קרשן החליט להתעלם מחוצפתו ולקבל את הבקשה בהחלטת קצרצרה.
דוד ייצג את אריה עשרי, שהודה בשלוש עבירות של איומים על אשתו ובתו, כולל איום לרצוח את הראשונה. התנהגותו יוצאת הדופן של דוד החלה כאשר התנגד לבקשתה של המדינה לשלוח את עשרי לקבלת תסקיר של שירות המבחן. קרשן לא הכריח אותו ועשרי נשלח לממונה על עבודות שירות, שמצא שמצבו הבריאותי אינו מאפשר לו לבצע עבודות כאלו. בנקודה זו החליט קרשן כן לבקש תסקיר, למרות "התנגדותה הנחרצת של ההגנה".
דוד כנראה ידע למה לא רצה ששירות המבחן יביע דעה על מרשו: עשרי אלכוהוליסט, אינו מקיים את תנאי מעצר הבית, ובניגוד לעדות החיובית שמסרה עליו אשתו כאשר דוד זימן אותה לבית המשפט - לקצינת המבחן אמרה שהיא עדיין חוששת מבעלה. עשרי טען שאינו אלכוהוליסט, אך השתלב בכל זאת במסגרת גמילה פרטית ובלתי מפוקחת - משם נזרק אחרי שאיים על הסובבים אותו והמשיך בשתייה. בצורה נדירה, המליץ שירות המבחן לגזור על עשרי "עונש מרתיע ומוחשי, בעל גבולות ברורים שיחדד לנאשם את חומרת התנהגותו ויציב גבול להישנות ביצוע עבירות בעתיד".
דוד התלונן על כל העולם. הוא יצא נגד החלטתו של קרשן לבקש תסקיר, אמר שאין להעניש את מרשו משום שהוא בחר לצרוך אלכוהול, וטען שאשת הנאשם (שכאמור הייתה עדה מטעמו) ואחיו חפצים ברעתו. דוד ביקש להסתפק במאסר על תנאי.
בגזר הדין ציין קרשן, כי המשטרה ביקשה להטיל על עשרי עונש אחד בלבד - למרות שהחוק מחייב לקבוע שלושה עונשים נפרדים - ובכך הקלה עימו. הוא גם הזכיר לדוד, כי ההחלטה האם להזמין תסקיר היא של בית המשפט ושלו בלבד, והעובדה שהתסקיר היה שלילי אינה מקנה לו את הזכות לצאת נגדו. לבסוף ציין קרשן את הסכנה שמהווה עשרי לסובבים אותו וגזר עליו חמישה חודשי מאסר בפועל.
גזר הדין ניתן ב-27.9.17 ולאחר ימים אחדים פנה דוד לקרשן בבקשה להקדים את כניסתו של עשרי לבית הסוהר. וכאן באה החוצפה הבוטה במסווה של צפיחית בדבש: דוד אומר שהוא "הפך והפך" בגזר הדין (המשתרע על פני חמישה עמודים) ומצא שרק פסוקים משיר השירים יכולים לתאר אותו:
"נימוקיו עשויים לתלפיות, חיכו של גזר הדין ממתקים וכולו מחמדים, נטע נטען מעשה ידי אומן, תפוחי זהב במשכיות, דבר דבור על אופניו. בצילו של גזר הדין חימד המבקש וישב ופריו מתוק לחיכו. שהרי בית המשפט הנכבד עשה עמודיו של גזר הדין כסף, רפידתו ארגמן ותוכו רצוף חוכמה ודעת. נרד וכרכום קנה וקינמון עם כל עצי לבונה, מור ואהלות עם כל ראשי בשמים, מעיין גנים, באר מים חיים ונוזלים מן לבנון".
בלעג כבד אומר דוד, שהוא חושש שאם יערער - "יטושטשו ויתכהו קביעות בית המשפט, אשר כולן כאמור קב ונקי, מנופות ב-13 נפה, מכל סיג מנוקות ומזוקקות שבעתיים, לבער קוצים מן הכרם, להסיר זו המבוכה, לרפא המחלה ולהעלות לה ארוכה, ולא יהיה עוד המבקש לפוקה ומכשול לו ולסביבתו". לכן, הוא מבקש שעשרי ייכנס לבית הסוהר ב-15.10.17 "על-מנת להחיש פעמיו ולהפיץ את בשורת גזר הדין בין יושבי חושך וצלמוות".
האמת מן הסתם שונה. דוד יודע, או אמור לדעת, שערכאת הערעור לרוב אינה מתערבת בחומרת העונש - ובמקרה הזה, מרשו יצא בזול משום שהמשטרה כאמור ביקשה עונש אחד בלבד. אבל במקום להודות שאין לו סיכוי, ושכנראה רק הזיק ללקוחו בהתנהלותו - ובמיוחד בכך שזימן את אשתו לעדות שבדיעבד מתברר שהייתה לכל הפחות רעועה - הוא מעדיף ללעוג לבית המשפט.
קרשן הסתפק בהחלטת פיתקית: "רצונו של אדם - כבודו. הנאשם יהיה רשאי להתייצב לריצוי עונשו ביום 15.10.17 עד השעה 10:00". קרשן היה יכול להורות למזכירות להעביר את בקשתו החצופה של דוד למנהל בתי המשפט, כדי שישקול להתלונן עליו בפני לשכת עורכי הדין - אך החליט להימנע מכך. וכך יוכל דוד להמשיך להפיץ את בשורת עטו המחודד וכשרונו הלירי בין פושעים וחוטאים.
