בנק הפועלים הפר סודיות

בנק הפועלים פגע בפרטיותו של לקוח, כאשר הודיע להוריו שהוא אינו פורע הלוואה שקיבל ודרש מהם לפרוע אותה במקומו, תוך איום שינקוט בהליכים משפטיים אם לא יעשו זאת. כך קובעת הרשמת הבכירה עדי בר-טל. רן יוגב נטל מן הבנק הלוואה בסך 40,000 שקל, אך לאחר חצי שנה - באוגוסט 2012 - לא עמד בפרעונה. הטיפול הועבר למחלקת הגבייה של הבנק, ובמקביל התקשר נציג הבנק להוריו של יוגב. הבנק הכחיש שהשיחה התקיימה, אך בר-טל נתנה אמון בעדות אמו של יוגב. הדבר מהווה הן הפרה של חוק הגנת הפרטיות והן הפרה של חובות הסודיות המוטלות על בנק בענייני לקוחותיו. יוגב תבע פיצוי של 33,000 שקל, אך בר-טל קבעה שהבנק ישלם לו 4,000 שקל בלבד. לדבריה, הפנייה נעשתה מתוך מטרה למנוע מיוגב אי-נעימות, אמו ידעה שהוא מצוי בקשיים פיננסיים והמידע לא הועבר לצדדים שלישיים אחרים. היא גם הביאה בחשבון את העובדה שהתביעה הוגשה ארבע שנים לאחר האירועים.

חברת קשרי תעופה תפצה את אורית לוי ב-5,400 שקל, משום שידעה שהמלון שהזמינה באי היווני זקינטוס מצוי בתפוסת יתר - אך לא הודיעה לה על כך, אלא שיכנה אותה ואת משפחתה במלון אחר. השופטת יעל טויסטר-ישראלי דחתה את תביעתה של לוי כלפי איסתא, ממנה הזמינה את החופשה, וקבעה שהאחריות מוטלת על קשרי תעופה שהייתה הספקית בפועל. היא גם דחתה את התביעה להחזר מלא של התשלום על החופשה - 17,000 שקל - שכן לוי קיבלה את הטיסות וההעברות, ואף קיבלה מלון גם אם ברמה נמוכה יותר.

חברת מרכז האומנויות המוזיאיקה, המפעילה מלון בוטיק בצפת, תשלם פיצוי סמלי של 1,000 שקל לתמר אגמון שביטלה את הזמנתם של שלושה מתוך שבעת חדרי המלון בפסח תשע"ו (אפריל 2016). הרשמת הבכירה עדי בר-טל דחתה את רוב תביעתה של אגמון לאחר שקבעה, כי המלון היה רשאי לגבות את התשלום המלא תמורת האירוח משום שהודעת הביטול ניתנה ארבעה ימים בלבד לפני מועד השהות. נדחתה גם הטענה לפיה העובדה שהמלון לא שלח לאגמון את םרטי ההתקשרות, מנעה ממנה להחליט שלא להתאכסן בו. הפיצוי היחיד שישולם יהיה בשל אי-שליחת מסמך זה, כאלמנט של הרתעה.

"דרישתה כי עליהם להפנות טענותיהם לגורם שלישי, עימו שיתפה היא עצמה פעולה, כאשר התחייבותה שלה כלפיהם לא מולאה, אינה, בלשון המעטה, ראויה ודינה להידחות". כך אומרת השופטת שלומית בן-יצחק כלפי חברת אייר פראנס. החברה טענה, כי אלסקה איירליינס היא האחראית לכך שחמישה נוסעים ישראלים לא הגיעו במועד לטיסה מפריז לישראל. אלסקה איירליינס ביצעה עבור אייר פראנס טיסות מסיאטל לפריז וחזרה, והטיסה השנייה הגיעה לפריז באיחור של שעתיים וחצי והתובעים לא הספיקו לטיסה לישראל. בן-יצחק קבעה, כי מאחר שאייר פראנס היא שמכרה את הכרטיסים והיא אשר מתגאה בכך שבזכות אלסקה איירליינס הוגדל מספר יעדיה - הרי שהיא הנושאת באחריות לאיחור שמשמעותו שהטיסה ארצה בוטלה. (התובעים נאלצו לטוס דרך לונדון והגיעו ארצה באיחור של 11 שעות). בן-יצחק גם מותחת ביקורת על כך שאייר פראנס סירבה לשלם לתובעים אפילו את הפיצוי הקבוע בחוק. עוד היא מציינת, כי לא היה זה ראוי לשלוח את התובעים לתבוע חברת תעופה שאין לה נציגות בישראל. היא חייבה אותה לשלם להם את הפיצוי הסטטוטורי בסך 15,350 שקל, פיצוי לדוגמה בסך 10,000 שקל והוצאות בסך 1,300 שקל.

השופט דניאל דמביץ דחה את תביעתו של נחמן גוטמן נגד אולג פטיק ו-ולדימיר פטיק, מהם רכש מכונית פורד קונקט. גוטמן טען, כי הוטעה בידי פטיק שלא גילו לו, כי מדובר ברכב שמנועו הוחלף ואשר צבר 300,000 ק"מ - כמעט כפליים מהמרחק שהוצג בפניו. דמביץ אומר, כי גוטמן בדק את הרכב לפני הרכישה ואף נאמר לו שהמנוע הוחלף. הוא המשיך לנסוע ברכב חמישה חודשים ללא כל טענה, ולכן אינו יכול לשלוף את טענת ההטעיה באיחור וכאשר הדבר מתאים לו. גוטמן חויב בתשלום הוצאות בסך 1,000 שקל.

ארקיע תפצה את יוסף מחימר ב-1,200 שקל בשל איחור של יממה במסירת עגלת תינוקת לאחר טיסה לפריז. מחימר טען שלא קיבל את העגלה כלל, אך ארקיע הוכיחה שהיא נמסרה למחרת הטיסה. מחימר לא הוכיח את נזקיו, אך הרשם הבכיר ראמי נאסר סבור, שניתן לפסוק פיצוי על איחור במסירת כבודה. במקרה זה, ברור שנגרמה למחימר אי-נוחות, גם אם קצרה, ולכן נפסק לו הפיצוי. נאסר מציין, כי מחמיר תבע 10,000 שקל, וכי ייתכן שתביעה של פיצוי מוגזם עשויה למנוע את הפיצוי כלל; במקרה זה, כאמור, הוא החליט על פיצוי קטן בהרבה מזה שנתבע.

מרים קופיץ תפצה ב-17,300 שקל את אביגיל זמור-מדינה ואהרון מדינה, אשר שכרו ממנה דירה בירושלים ולאחר זמן קצר החלו שיפוצים בבניין. הרשמת הבכירה עדי בר-טל האמינה לבני הזוג, כי לא ידעו על השיפוצים המתוכננים, עליהם ידעה קופיץ - אך לא גילתה להם עובדה זו. היא הטילה עליהם אשם תורם מופחת, משום שלא ביקשו להוריד מחוזה השכירות את הסעיף המדבר על האפשרות של שיפוצים בבניין בזמן השכירות. בני הזוג תבעו פיצוי של 30,000 שקל, אך בר-טל ניתחה את עילות התביעה וקבעה כאמור פיצוי של כמחצית מסכום זה.