נשיאת בית המשפט העליון,
מרים נאור, שבה וקובעת (22.10.17) שיש להרוס במלואם את הבתים שנבנו שלא כחוק בשכונת נתיב האבות בגוש-עציון. נאור אומרת, כי לא ניתן להסתפק בהריסת חלקי הבתים שנבנו מחוץ לתחום ההכרזה על קרקעות מדינה - דהיינו על קרקע פלשתינית פרטית.
בג"ץ הורה בספטמבר אשתקד להרוס את 17 המבנים - שניים מהם עד סוף אותה שנה ואת היתרה עד מארס 2018. הריסתו של בית אחד עוכבה לאחר שהתברר שהוא משמש כאנדרטה, הריסתה של נגרייה (שהייתה בין שני הבתים הראשונים) התעכבה בשל טענת הבעלים שכבר הרס את החלק החורג, ומאוחר יותר התבקש עיכוב הריסתם של שישה בתים נוספים בנימוק שניתן להסתפק בהריסת החלק הבנוי על אדמה פרטית.
נאור אומרת, כי לא מדובר בבקשה להבהרת פסק הדין כפי שטענו בעלי הבתים וכפי שסברה המדינה, כי אם בניסיון לפתוח אותו מחדש. פסק הדין המקורי ברור לחלוטין והוא אומר במפורש שיש להרוס את הבתים במלואם, שכן התשתית העובדתית שהוצגה בפני בג"ץ הבהירה שמדובר במקרה של "הכל או לא כלום". איש לא טען אז שניתן יהיה להסדיר את הבתים אחרי הריסה חלקית בלבד, ואפשרות כזו כלל לא עלתה לדיון - מציינת נאור. בג"ץ כבר שקלל את העובדה שהבתים בנויים רק חלקית על קרקע פרטית, היא מוסיפה.
עוד אומרת נאור, כי העובדה שהבתים פלשו לקרקע פרטית הייתה העילה העיקרית להוראה להרוס אותם - אך לא היחידה. היא מזכירה את דבריה בפסק הדין המקורי: "ההליך הנוכחי עוסק במבנים אשר אין מחלוקת שנבנו בניגוד לדין. בשל כך ננקטו בעניינם הליכי אכיפה והוצאו ביחס אליהם צווי הפסקת עבודה והריסה. אי-חוקיות זו עומדת על-כנה בין אם הקרקע פרטית ובין אם היא ציבורית".
גם אם היה מדובר בבקשה לשינוי פסק הדין, ממשיכה נאור, לא היה מקום להיענות לה: "פסק דין אינו 'סיפור בהמשכים'. לא ניתן להתחיל את ההליך מבראשית ולהציג חזית חדשה בכל פעם שקו טיעון מסוים נדחה. על דרך העיקרון, מתן פסק דין מהווה סוף פסוק להתדיינות המשפטית". והיא מסכמת: "הבקשה שלפנינו היא בגדר ניסיון נוסף מעבר לכל מה שתואר בפסק הדין לדחות את הקץ".
את בעלי הבתים ייצגו עוה"ד
אבי סגל ויעל סינמון; את העותרים ייצגו עוה"ד
מיכאל ספרד ואמילי שפר עומר-מן; ואת המדינה - עוה"ד אבינעם סגל-אלעד ורן רוזנברג.