שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, טלי חיימוביץ, הרשיעה (24.10.17) את דורון אלעד - אחד משני הנאשמים המרכזיים בפרשת הבנק המחתרתי שפעל בבורסת היהלומים בשנים 2011-2005 - בעבירות
הלבנת הון ומיסים בהיקף של מאות מיליוני שקלים.
חיימוביץ קבע, כי ה"בנק" שניהלו השניים - ואשר שימש יהלומנים רבים לביצוע עסקות מטבע במזומן וללא דיווח לרשויות המס - ניהל מחזור של 336-328 מיליון דולר. מדובר בעסקות עליהם היו חייבים אלעד ושותפו, מנחם מגן, לדווח לרשות לאיסור הלבנת הון אך לא עשו זאת. השניים סייעו ללקוחותיהם להתחמק מתשלום מס על-ידי מסירת חשבוניות פיקטיביות (שהתיימרו לייצג מסחר ביהלומים, שלא היה ולא נברא) בסך 318.5 מיליון דולר. הם עצמם לא שילמו מס הכנסה ומע"מ על העמלות שקיבלו, בסך 3-2.8 מיליון דולר.
הרשעתו של אלעד מתבססת בעיקר על הודאתו של מגן, שהורשע במסגרת הסדר טיעון ונדון לארבע שנות מאסר. מגן מסר מספר גרסאות במשטרה, ואילו בעדותו במשפטו של אלעד חזר בו והוכרז כעד עוין. חיימוביץ קיבלה את בקשת המדינה ואימצה את העדות שמסר מגן במשטרה במה שכינתה "תקופת שיתוף הפעולה", כאשר ניהל מו"מ על אפשרות שיהפוך לעד מדינה. היא קובעת, כי גרסה זו הייתה אמת וכי נמצאו לה חיזוקים הן בדבריהם של עדים אחרים והן בצילומי סתר שביצעה המשטרה במשרדיהם של השניים.
טענת ההגנה המרכזית של אלעד הייתה, שהוא היה שותפו של מגן בעסקי חלפנות רק עד שנת 2000, ואילו משנת 2008 היה רק פקיד שסייע למגן מספר פעמים ביום. חיימוביץ דוחה גרסה זו בשל שורה של נימוקים: עדותו של מגן, ריבוי הגרסאות של אלעד, צילומי הסתר במשרדים, עדויותיהם של עובדים נוספים בעסק, העובדה שאלעד נתן ערבות לעסק, לא הוכח שהוא עבד בצורה משמעותית במקומות אחרים, גרסתו של אלעד עצמו בכמה מחקירותיו ועוד.
על סמך כל אלו קובעת חיימוביץ, כי אלעד לא היה פקיד כי אם אורגן של ה"בנק". הוא אומנם היה פחות פעיל מאשר מגן ביום-יום, אך מבחינה משפטית - הוא נושא באחריות מלאה לכל העבירות שביצעו השניים בצוותא, ולא רק כמסייע למגן. זאת ועוד: חיימוביץ מצאה ראיות חזקות לכך שאלעד היה מעורב בעסקים עצמם ובקביעת מדיניותו של ה"בנק". הוא ידע היטב מהם השירותים שניתנים בעסק, שמדובר בעסקות חייבות דיווח ושחובה זו הופרה.
לצד זאת, עומדת חיימוביץ על שורה של מחדלי חקירה - בעיקר מצידו של רב-פקד אסף וולפיש מיאח"ה. לדבריה, החוקרים לא ביררו בחקירתו של מגן שאלות מרכזיות כגון מעמדו המדויק של אלעד בעסק והיקף הפעילות של השניים. במשפט גם התברר, כי חלק מאחת מחקירותיו של מגן לא תועדה: התיעוד החזותי לא פעל ו-וולפיש הפסיק לבצע תיעוד ידני. חיימוביץ אומרת, כי לא מדובר בחוסר תום לב, אלא בחוסר תיאום בין החוקרים הרבים שטיפלו בתיק ובכך שבשלב הראשון הם התקשו להבין את המאטריה הסבוכה שנפרסה בפניהם.
אלעד הורשע גם בשיבוש מהלכי משפט ובהשמדת ראיה, משום שדאג בצורה שיטתית להשמיד או להחביא רישומים על פעילות העסק. חיימוביץ זיכתה אותו מאשמת העלמת הכנסות משכר דירה בסך 300,000 שקל, משום שהדירה הייתה רשומה על שם בנו ולא הוכח שמדובר ברישום מרמתי. חיימוביץ דחתה את בקשתו של אלעד להגנה מן הצדק, שהועלתה בטענה שמעורבים רבים אחרים לא הועמדו לדין, באומרה שחלקו היה גדול משמעותית משלהם. את המדינה מייצגים עוה"ד אורנה גלבשטיין,
אלון גילדין ורוי גורדון, ואת אלעד - עוה"ד גלעד ברון וסיימון יניב.
