שופט בית המשפט העליון,
יצחק עמית, נוזף בעורכי דין אשר אינם מפנימים את ההלכות החוזרות ונשנות בנוגע למידת התערבותו של בג"ץ בהחלטות בתי הדין הרבניים. באופן נקודתי, מכוונת נזיפתו כלפי עו"ד ארז בר-זיו.
בר-זיו מייצג אישה המנהלת הליך גירושין בבית הדין הרבני בנתניה. הוא ביקש מבג"ץ לבטל החלטה של בית הדין על עיקול זמני, לפסול את מזכיר בית הדין בשל קשריו עם הבעל, להורות לבית הדין הרבני הגדול לפתוח בהליכים פליליים נגד הבעל בטענה להגשת תצהיר שקרי ולהעניק לאישה קדימויות במרוץ הסמכויות.
עמית דחה על הסף את העתירה, בהזכירו שבג"ץ מתערב בהליכים בבתי הדין הדתיים רק במקרים חריגים של חריגה מסמכות או פגיעה בכללי הצדק הטבעי. בר-זיו אמר שהוא מודע להלכה זו, אך ניסה לעקוף אותה בטיעון שמדובר במקרה "
הומניטרי ממדרגה ראשונה" - ועמית דוחה ניסיון זה. עוד אומר עמית כי גם לגופם של דברים אין מקום להתערבות של בג"ץ.
בסיום פסק הדין אומר עמית: "טוב יעשו עורכי הדין אם יפנימו את ההלכות הנוגעות להתערבות בג"ץ בהחלטות בתי הדין הרבניים. כך, לדוגמה, וכי סבורה העותרת כי אי-המצאת כתב התחייבות בעיקול זמני היא מסוג הדברים שיש להביא בפני בג"ץ? תמהני". השופטים
אורי שהם ו
ג'ורג' קרא הסכימו עם עמית.