שלוש קומות בבית ליר-אור ברמת גן ייאטמו, משום שנבנו בניגוד לחוק. בהמשך ניתן יהיה לפתוח קומות אלו ולייעד אותן לשימושים ציבוריים - קובע (19.10.17) שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
מאיר יפרח. הצעד החריג הוא תוצאה של פרשת
צבי בר.
בית ליר-אור הוקם ביוזמתו של
שאול לגזיאל, מקורבו של מי שהיה אז ראש עיריית רמת גן, צבי בר. תוכנית הבנייה אושרה בידי הוועדה המחוזית, בה היה חבר בר, והכשירה בדיעבד חריגות בנייה ניכרות בבניין השוכן ברחוב בן-גוריון שבעיר. בשנת 2013, לאחר הגשת כתב האישום בו נטען ש-בר קידם את הפרויקט תמורת שוחד שקיבל מלגזיאל, החליטה המדינה שיש מקום לדון מחדש בתוכנית בוועדה המחוזית.
בדיון המחודש קבעה הוועדה, כי התוכנית תאושר בתנאי ששלוש הקומות העליונות - שנבנו תוך חריגה ובניגוד לחוק - ייאטמו לחמש שנים ולאחר מכן ישמשו לצורכי ציבור. ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובנייה אישרה בעיקרה החלטה זו, ועל כך ערערו לבית המשפט המרכז האקדמי לעסקים ומשפט - הפועל בבניין - וחברת בלנטפורט שהיא הבעלים שלו.
יפרח קובע, כי לא נפל פגם בהחלטת ועדת המשנה המצדיק התערבות של בית המשפט בשיקוליה המקצועיים. לדבריו, לצד שיקולי תכנון חייב מוסד תכנון לשקול גם את השמירה על שלטון החוק ואי עידוד עבריינות - ולכן לא ניתן להתעלם מכתב האישום בפרשת בר (שהוביל להרשעתם של בר ולגזיאל).
יפרח אומר: "שמירה על שלטון החוק - והכוונה היא לשמירה בפועל, לא לתשלום מס שפתיים בדבר חשיבות ומרכזיות שלטון החוק - אכן ניצבת במקום גבוה (אם לא במקום הראשון), בוודאי שעה שמדובר בתוכנית המבקשת להכשיר עבירות חמורות של תכנון ובנייה בהיקפים שכדברי הוועדה המחוזית, לא היה דומה להם במחוז תל אביב". לצד זאת אומר יפרח, כי החלטת הוועדה מאזנת בין השיקולים השונים, ודוחה את הטענה שהיא פוגעת בתושבי העיר:
"דעתי דומה לעמדת הוועדה אשר הדגישה, כי גם אם ההחלטה פוגעת בטווח המידי בתושבי רמת גן, הרי שבראייה כוללת לטווח הרחוק, זוהי ההחלטה הטובה ביותר עבורם, שכן הם יידעו תכנון וחוקי וראוי, נקי משיקולים זרים, מיטבי ומקצועי שייקבע על-ידי מוסדות התכנון ולא על-ידי הפרט באמצעות הכתבת מציאות. כל אלה, יביאו לחיזוק אמון הציבור במוסדות התכנון ובהטמעת נורמות חשובות של שלטון החוק, כיבודו והתנהלות על פיו".
עוד נקבע, כי הוראה על איטום קומות מסוימות ויעודן לשימוש ציבורי לאחר מכן מצויה בסמכות הוועדה, שכן היא מוסמכת להורות על הריסת חלק מהמבנה ונמנעה מלעשות זאת במקרה הנוכחי רק בשל קשיים הנדסיים. לפיכך, ממילא הוועדה מוסמכת להורות על נקיטת אמצעי שחומרתו פחותה מהריסה. עוד נקבע, כי האיטום איננו צעד ענישתי, אלא הוראה שניתנה בסמכות במטרה להקפיד על יישום שלטון החוק בכלל ומיגור עבריינות הבנייה בפרט.
