למרות קריאות מימין ומשמאל שלא להשתתף השנה בעצרת לציון 22 שנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין, הגיעו עשרות אלפי בני אדם לכיכר על שמו בתל אביב. הנאומים עסקו ברובם במסרים הקוראים לאחדות, אך בניגוד להבטחות מצד המארגנים לא נעדרו מהם סממנים פוליטיים. מבין שרי הממשלה היה אורי אריאל (הבית היהודי) היחיד להגיע. פעילי שמאל הניפו שלטים בגנות הסתה שקדמה לרצח וקריאות לחלוקת הארץ. מנכ"ל משותף בקרן אברהם, נשא נאום פוליטי במיוחד: "אני, ת'אבת אבו ראס, תושב העיר קלנסואה שבמשולש, אזרח ישראלי בן לעם הפלשתיני. כישראלי אני דורש אזרחות משותפת ושוויונית, כפלשתיני אני מבקש את סיום הכיבוש של בני עמי, החיים ללא זכויות בשטחים תחת שלטונה של המדינה שלי. "רבין לגבינו היה בעיקר 'חלוץ האזרחות המשותפת'. רבין היה מי שנתן לגיטימציה לשותפות עם האזרחים הערבים ועם קולם בכנסת. הוא הסתמך על קולות הערבים ולא התבייש בכך. הרצח של רבין, ועצירת תהליך השלום שבאה בעקבותיו, קטעו בעבורנו, המיעוט הערבי-פלשתיני בתוך ישראל, את התקווה ליישב את הקונפליקט בין מדינתנו לבין עמנו. שמו מכשול אדיר במסלול שלנו להשתלבות מלאה בחברה הישראלית. "כאזרח המדינה אני מודאג ועצוב שלפעמים המנהיגים הפוליטיים, במקום לקדם שיח של הכלה ושותפות, מובילים בעצמם תעמולה של פחד, שנאה וגזענות נגד האזרחים הערבים. גם החקיקה שמצמצמת את המרחב הדמוקרטי במדינה פוגעת קודם כל בחברה הערבית, שעדיין מתמודדת עם חוסר שוויון ואפליה". הוא קרא להבין שלא רק העם היהודי חי בארץ, וחייבים לחלוק אותה לטובת כולם.

הימני התקבל בקריאות בוז

ראש המועצה האזורית אפרת בגוש-עציון, עודד רביבי, התקבל בקריאות בוז כאשר עלה לנאום. הוא שאל בנאומו כיצד שומרים על אחדות ונמנעים ממחנאות בחברה שחיים בה אנשים המחזיקים בדעות שונות ומגוונות. לדבריו, ביהודה ובשומרון חיים היום חצי מיליון אזרחים ישראלים המהווים טורבינת רוח, כלשונו, המחוברת להיסטוריה של העם ושורשיה ברגבי הארץ, שמייצרת הרבה מאוד אנרגיה. "כאשר אני רואה את האנרגיות בכיכר, אני מבין שבפנינו הבחירה האם לאחד את הרוחות או חלילה ליצור סערה מסוכנת. רק אם נדע לשלב כוחות נביא לפה שלום...יש אנשים שסוברים שאחדות היא ההפך מקיטוב, אך אני חולק על כך. אחדות, אין פירושה הסכמה אידיאולוגית, אלא דווקא היכולת גם בלהט הוויכוח להמשיך ולהיפגש, להקשיב ולשוחח, לשכנע ולהשתכנע, להצליח להיות מאוחדים סביב ההבנה וההכרה שאחים אנחנו ועם אחד אנחנו", דברי רביבי.

"אחת התקופות היפות של עם ישראל"

יהודה משי-זהב, יו"ר זק"א, אמר: "הכי קל זה להיוולד בתוך מדינה ולבקר: זה לא בסדר וזה לא בסדר, זה לא טוב וזה לא טוב. שוכחים שרק לפני 70 שנה אנשים חלמו על דבר כזה, חלמו שתהיה לנו מדינה משלנו. איש לא רצה אותנו. "חסרה לנו המידה של הכרת הטוב, הכרת התודה. אנחנו לא יודעים להעריך את מה שיש לנו ביד. תמיד אנחנו עורגים לעבר כאילו שבעבר היה יותר טוב. כולנו יודעים שבית שני נחרב על שנאת חינם. אבל גם אז בטח היו מפלגות פוליטיות: ליכוד, המחנה הציוני, אגודת ישראל, דגל התורה, בנט, שקד, לפיד ועוד - שרבו על ערכים שבעיניהן היו הכי חשובים. ומה קרה? הכל התפרק מבפנים. "כיום, זאת ריבונותנו השלישית. שבעים שנות עצמאות. ולדעתי, כיום אנחנו באחת התקופות היותר טובות והיותר יפות של עם ישראל בכל ההיסטוריה. אנחנו בגן עדן. מעל חמישים אחוז מהעם היהודי כבר גר במדינת ישראל. הכל פורח, הכל צומח. בנייה ושגשוג בכל צעד ושעל. יכולנו נגד כל המלחמות של האויבים מבחוץ. אבל אם לא נדע לחיות ביחד, הכל יתפרק. ולא תהיה עוד הזדמנות. הכל תלוי אך ורק בנו. פולי ברונשטיין, מנכ"ל דרכנו - תנועה הפועלת להחלפת שלטון נתניהו, אמרה בנאומה: "כשנבחרי הציבור שלנו יבינו שהמתונים נותנים את הטון, הם יפסיקו לעבוד למען האינטרסים של הקיצוניים ויתחילו לעבוד בשבילנו - בשביל מה שטוב לישראל". ראש המוסד לשעבר שבתי שביט סיפר לנוכחים: "במוצ"ש ה-4 בנובמבר 1995, בהמתיני יחד עם רבים אחרים, במחלקת הטראומה בביה"ח איכילוב, למוצא פיו של מנהל ביה"ח, צצו ועלו בראשי שאלות העוסקות בנצח - בנצחיותו של האדם; בנצחיותו של העם ובנצחיותה של הרוח האלוקית. אני זוכר שאמרתי לעצמי אז, שיהדות המתירה דמו של יהודי, איננה היהדות שלי. גזר הדין שהרוצח זכה לו, משקף עשרת מונים יותר את היהדות שלי, מאשר של אלה המקדשים התרת דם". מנכ"ל תנועת מפקדים למען ביטחון ישראל, דן אלון: "המחנאות הפוליטית חוגגת, היא הפכה מדרך למטרה בפני עצמה. וכולנו משלמים את המחיר. הפערים בין ימין מתון לשמאל מתון מעולם לא היה קטנים כ"כ, והפילוג מעולם לא היה גדול כל כך. אני מזכיר לאחיי הפעילים הפוליטיים במפלגות, שהמפלגה - נועדה לשרת את המדינה, ולא להפך. התבלבלתם. זכרו כי המוציא עצמו מן הכלל – כופר בעיקר. "ישראל צריכה לבחור בין שמירה על זהות יהודית ודמוקרטית, לבין מציאות מדממת של מלחמת כל-בכל. האתגרים שבפנינו עצומים, ובפלגנות - לא נוכל להם. יש כאן הזדמנות לפתוח ממחר בשיח אמיתי, מכבד, מבוסס מהות ונשען על ערכים, איש לפי אמונתו, בחתירה להבנה והסכמה, תוך פשרות כואבות, אך הכרחיות למען החזון הישראלי המשותף".