ועדת הכנסת לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, קיימה (יום ג', 14.11.17) דיון בנושא קמפיין MeToo הבינלאומי, במסגרתו מיליוני נשים וגברים הזדהו ברשתות החברתיות כמי שעברו הטרדה או תקיפה מינית על-ידי שימוש בהאשטאג #MeToo (#גם אני). הדיון עסק במשמעויותיו והשפעותיו של הקמפיין על המאבק בתופעת ההטרדות והתקיפות המיניות בישראל ובשאלה- מה קורה ביום שלאחר החשיפה?
בפתח הדיון אמרה יו"ר הוועדה ח"כ
עאידה תומא סלימאן: "הקמפיין מציף מעל פני השטח את אחד ממנגנוני הכוח, ההשתקה והדיכוי המופעלים בסמוי ובגלוי במטרה לשמר את ההגמוניה הגברית. לא כל הגברים מטרידים, זה נכון. אבל הטרדה מינית מכוונת בעיקר כלפי נשים בכדי להביך, להשתיק ולהחליש אותן ואנחנו אומרות - לא עוד".
"העדויות הרבות שפורסמו מעידות על סכר שנפרץ, על התעוררות של הסולידאריות הנשית כשכל אחת שנחשפת אומרת לקודמותיה- אתן לא לבד. אבל אני רואה בכאב את הפסיחה של הקמפיין הזה על קבוצות שונות בחברה הישראלית- נשים ערביות, נשים חרדיות, נשים מוחלשות שלא מצליחות עדיין להתגבר על הפחדים ולצאת באופן גלוי. נשים חזקות לעיתים קרובות נמצאות בארגונים כוחניים מאוד ואין לזלזל בקושי שגם הן חוות בחשיפה ובכל זאת, אנחנו כאן די לבדוק מה צריך לעשות כדי שזו לא תהיה רק נחלתן של הנשים העשירות והחזקות".
ח"כ איילת נחמיאס ורבין שחשפה בעבר מקרים של הטרדה מינית שחוותה אמרה: "זה כמו פרפר שסגור בקופסה שקופה ולא מצליח להשתחרר. גם כשהפרפר יוצא פתאום לחופשי ויכול לעוף, הוא לא שוכח שהיה פעם כלוא. לא שוכחים. זה לא באמת עובר אבל אנחנו שרדנו כדי לספר, בשביל הילדות שלנו. אנחנו נדאג שמקומות העבודה יהיו חפים מהטרדות, שנשים וגברים יכובדו על מי ועל מה שהם".
העיתונאית גאיה קורן שחשפה בטור שפרסמה הטרדה מינית שחוותה סיפרה "העלייהום שאני חטפתי מגברים ונשים על כך שפרסמתי היה מחריד ומזעזע: למה לעשות שיימינג, למה עכשיו, את הופכת את כל הגברים ולמטרידים וכו'. מי שלא עוברת חוויה כזאת לא מבינה את המשמעות של להגיד 'מישהו עשה לי משהו'. אני מציעה שנהיה קצת יותר סלחניות כלפי עצמנו וכלפי אחיותינו. וגם לגברים, אל תשפטו אף אחד או אחת עד שתעמדו במקומה".
ח"כ
רויטל סויד התייחסה גם היא לביקורת המופנית לא אחת כלפי הנחשפות ואמרה "כאשר תקפו מינית והטרידו מינית את הקורבן, איש לא שאל אם מתאים לה העיתוי. עכשיו כשהיא בוחרת לצאת ולחשוף את מי שתקף אותה מינית היא לא צריכה ל
שאול אף אחד אם העיתוי או הדרך מתאימה לו. אם הוא לא מסכים עם הטענות- שיתבע אותה דיבה. העובדה היא שזה לא קורה כי מדובר באמת".
ח"כ
נחמן שי אמר "יש פה מאבק בין נורמות ציבוריות לנורמות משפטיות. היום התקשורת והציבור נעשו יותר חזקים ולא ממתינים שהעניין ימצה עצמו בהליכים משפטיים. אני מברך על הקמפיין ועל החשיפה הרבה שהנושא מקבל ורואה ערך חינוכי וציבורי עצום לתהליכים הללו. עם זאת, אני לא שלם באופן מוחלט עם התהליך הזה כי יכול להיות שהמשפט הנחרץ הזה יכול גם לגרום עוול לאנשים שלאחריו, גם אם בסופו של דבר מתברר שלא היו דברים כפי שתוארו, כבר אין דרך בחזרה".
אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, התייחסה להשפעה של חשיפת המקרים בישראל אל מול העולם ואמרה "בשבועות האחרונים, 24 בכירים בתעשיית הקולנוע והעיתונות האמריקנית נחשפו כמטרידים ופוגעים מינית, מתוכם למעלה מ-60 אחוזים פוטרו או התפטרו. ומה קורה אצלנו? כמעט שום דבר. יורם זק עדיין בערוץ 2,
איל גולן, שאמנם לא הורשה אבל עשה מעשים לא ראויים עדיין מקבל זמן שידור פריים טיים בטלוויזיה. לא די בכך שגבי גזית יצא לחופשה. אני רוצה לראות כל מנכ"ל מונע ומוקיע הטרדות בארגון שלו ויוצר מוגנות לעובדות שלו".
לינדה ח'ואלדאבו אלחוף, מרכזת מרכז סיוע נצרת בעמותת נשים ונערות נגד אלימות, התייחסה להשפעת התהליכים האחרונים על נשים בחברה הערבית ואמרה כי "גם בחברה הערבית קיימת השפעה אבל עדיין ישנם מקרים מאוד בודדים של חשיפה כי נשים עדיין משלמות על כך מחיר כבד מאוד, חברתי וכלכלי כאחד". כמו-כן סיפרה כי "ב-75 אחוזים מהמקרים שליווינו בשנתיים האחרונות יצא צו איסור פרסום על שם התוקף".
בתגובה לנתון זה אמרה יו"ר הוועדה ח"כ תומא סלימאן: "לדעתי אין לזה מקביל באוכלוסייה שהיא לא החברה הערבית. מערכת המשפט צריכה לתת לכך תשובות. אי-אפשר לאפשר לאנשים שעומדים בפני האשמות כאלה להתחבא".
