ניתן לצפות שדבר חקיקה יהיה מדויק לחלוטין ושכל פסיק בו ייבדק בשבע עיניים.
משרד התחבורה מראה, כי הוא מתקשה לעשות אפילו את ההגהה הבסיסית הזאת.
המשרד הפיץ (14.11.17) תזכיר חוק להארכת תוקפו של חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. נניח בצד את העובדה, שהחוק הזה הוגדר כ"הוראת שעה" ונחקק במקור ב-2006 לשש שנים. נניח בצד את העובדה, ש"הוראת השעה" הזאת קיבלה הארכה לעוד חמש שנים, עד 31.12.17, כלומר: ה"שעה" הזאת נמשכה 11 שנים.
נניח בצד את העובדה, שלמרות שהחוק קובע במפורש שלא ניתן יהיה להאריכו שוב - זה בדיוק מה שמשרד התחבורה מבקש לעשות. נניח בצד את העובדה, שהנימוק של המשרד הוא שכעת נמצא בגיבוש "מתווה לעתידה של הרשות באופן שיאפשר לה לפעול בצורה המיטבית להשגת היעד של שיפור הבטיחות בדרכים והפחתת תאונות הדרכים" - ושלמשרד לא הספיקו 11 שנים כדי להשלים את העבודה בזמן.
את כל העובדות הללו, המצביעות על זלזול תהומי בהליכי החקיקה, נניח כאמור בצד ונקרא את הסעיף המרכזי בדברי הפתיחה לתזכיר: "יוארך תוקף החוק, עד ליום י"ז בתמוז התשע"ח (30 ביוני 2017)". הכיצד, שואל הקורא, מציע המשרד בנובמבר 2017 להאריך חוק עד יוני 2017? התשובה הברורה: יש כאן טעות וצריך היה להיכתב "2018" - כמו שכתוב בגוף התזכיר. אז למה אנחנו נטפלים למשרד על טעות כזאת? משום שכאמור, דברי חקיקה אמורים להיות מדויקים עד קוצו של יו"ד, ומשום שלמרות שהיו למשרד 11 שנים להתכונן - הוא לא הספיק אפילו לעשות הגהה על ההצעה. בושה.
