מליאת הכנסת קיימה (יום ג', 21.11.17) דיון מיוחד לציון 40 שנה לביקור נשיא מצרים אנואר סאדאת בכנסת. ראש הממשלה
בנימין נתניהו אמר בדיון: "נפגשתי עכשיו עם שגריר מצרים, הוא מסר לי ברכות מהנשאי א-סיסי ומשר החוץ. עצוב לי לראות את הנוכחות הדלה של השרים וחברי הכנסת באירוע כל כך חשוב. אנחנו נצטרך לתקן את זה באירועי יובל החמישים אבל אני חושב שיהיו הזדמנויות גם קודם לכן. ייתכן שאחת הסיבות היא שהתרגלנו מהר מידי, זה הפך להיות מובן מאליו אבל זה לא מובן מאליו.
"אני זוכר את ההתרגשות העצומה שאחזה בי ובכל אזרחי ישראל. זה היה כמו לראות את האדם הראשון על הירח. ב40 דקות שהוא עבר במטוסו את המרחק בין מצרים לישראל הוא שינה את ההיסטוריה. זה היה הרבה יותר קצר מ-40 השנים של נדודי עמינו במדבר סיני, אבל לא פחות דרמטי.
"ביקור סאדאת היה פריצת דרך בתולדות המזרח התיכון אפשר מגע ישיר בין מדינות ערב למדינת היהודים. הזמן מלמד שהשלום הזה הוא עוגן יציב באזור מדמם. נכון הוא לא מושלם אבל הוא בהחלט משתלם לשתי המדינות. למרות המשברים בדרך השלום הוא בר קיימא. אבל יש תנאי ייסודי לשלום - עוצמתה של ישראל. במזרח התיכון כורתים בריתות עם החזק לא החלש. איך סאדאת אמר "באתי לעשות שלום עם מנהיג חזק". חשיבותו של קיר הברזל הוכחה פעם אחר פעם. רק כשישראל חזקה ניתן להגיע קודם לאי לוחמה ומתוכה לשלום.
כשסאדאת עמד על הבמה הוז הוא אמר "הכרזתי יותר מפעם אחת שישראל היא עובדה קיימת" כלומר קודם כל מגיעה הכרה בעובדת הקיום ולאחריה בזכויות הקיום. כך נהג סאדאת בניגוד לשכנינו הפלשתינים שעד היום מסרבים להכיר בזכות קיומה של מדינת ישראל. עוד לא נתקלתי בסאדאת פלשתיני שיכריז על רצונו בקץ הסכסוך, יכיר במדינת ישראל בגבולות כל שהן ויתמוך בזכותנו לחיות בשלום.
"היום חלקים נרחבים בעולם הערבי מבינים היטיב את מה שיכול להתרחש פה בזכות השינויים המתרחשים באזור. מדינות רבות יודעות שהאיום במזרח התיכון אינו נובע מישראל אלא להפך. הנשיא סאדאת עצמו נפל קורבן לקנאות אסלמית, ועם זו השלום נותר עומד על תילו. השלום ידע עליות וירידות אבל צלח את כל המהמורות. בשנים האחרונות יחסנו עם מצרים זוכים לעדנה, אנחנו מקיימים ערוצי קשב פתוחים החיוניים לביטחון ישראל ולביטחונה של מצרים. אנחנו מחויבים להרחבת מעגל השלום עם מדינות אחרות וגם עם שכיננו הפלשתינים.
"המכשול הגדול ביותר להרחבת השלום איננו מצוי במנהיגים, המכשול הוא דעת הקהל ברחוב הערבי שנשטפה במשך שנים ע"י הצגה מוטעית של מדינת ישראל. אחרי עשרות רבות של שנים קשה מאוד להשתחרר ולהציג את ישראל באור האמיתי שלה, לכן השלום נשאר קר. עדיף שלום קר על מלחמה חמה אבל עדיף שלום חם על שלום קר. לכן את התפיסה הזו חייבים לשנות. גם אצל הפלשתינים יש תעמולה בלתי פוסקת, התבססות השק כל כך עוצמתיים וזה מה שמונע את פריצת הדרך ואת זה חייבים לשנות. אני רואה שינויים מסוימים בדעת הקהל במרחב הערבי וזה דבר שצריך לעודד ולפתח. הייתי רוצה לראות את השלום עם מצרים מותאם לאמת הזו, להרחיב את המגע החי בין העמים. לפרוץ את חומת התעמולה ההיסטורית. אני מקווה שאנחנו בתחילתו של תהליך כזה. אין ספק שאנחנו נמצאים בשעת כושר להרחבת שיתוף הפעולה".
ראש האופוזיציה
יצחק הרצוג: "השאלה שמלווה אותי ביום הזה היא - האם זה חייב להיות כך, שרק לאחר הקרבת הקורבנות מגיע השלום? עד כמה טחו עיני מנהיגי הימים ההם מראות שהאסון הולך ומתקרב. ומדוע, למען השם, מדוע התעלמה הנהגת המדינה מקריאותיו המפורשות של הנשיא סאדאת החל משנת 1971 להיכנס לתהליך השלום. מדוע התעלמה ההנהגה מניסיונותיו החוזרים ונשנים להציע שלום מלא. סאדאת אף טרח להדגיש זאת בנאומו בכנסת ולא בכדי.
היום אנו יודעים על כמה וכמה יוזמות שלו שנדחו באטימות על-ידי הצד הישראלי מבלי לעצור רגע, להרהר, לשאול ולחשוב - אולי בכל זאת המנהיג שמנגד מוכן לעשות שלום? הייתכן שיש מנהיג ערבי שבכל זאת מתכוון לדבריו? אולי הוא יותר חזק, נבון ומתוחכם ממה שחושבים קברניטי המודיעין שלנו? אולי הוא ישרוד בתפקידו יותר מ"שלושה שבועות" או "שלושה חודשים"? והכיצד, אני שואל את עצמי - למרות כל דברי הרהב שלנו על ש"עדיפה שארם א-שיח על שלום" וש"לעולם לא נוותר", עשינו זאת עד הגרגיר האחרון, אבל רק, רק לאחר שנהרגו אלפי בנים ודור שלם נצרב בטראומה נוראה שמלווה אותנו מאז?
"מה שמסביר שאסור להיות מקובעים בקונספציות מאף צד ואסור לדחות אפילו חרך צר לשלום. אסור לחשוב שאנחנו יודעים הכל, שאנחנו הכי חזקים, שכולם שונאים אותנו. הנה ראש הממשלה - חלפו ארבעים שנה ואתה יודע, ואתה גם יודע שאני יודע, עד כמה השינוי באזור שלנו הוא גדול. ושגם היום, לפי כל המידע שזורם בנושא, מתפתחת הזדמנות מחודשת בפנינו והנשיא טראמפ מתכוון להניח בקרוב מתווה לתוכנית מדינית. ואני אומר לך - במקום לפחד, להתקפד ולהזהיר, הושט ידך וגע בה!
"אני קורא לך - תתגבר על חרדותיך, תתעלם מפחדיך ותנסה לשנות את ההיסטוריה. העם חפץ בשלום ואנו ננהג כפי שנהגה סיעתנו כאופוזיציה בתמיכתה בהסכם השלום עם מצרים ובזכות תמיכתה הוא עבר את אישור הכנסת. נכון שיחסינו ברבות השנים עם מצרים ידעו עליות ומורדות אבל הסכם השלום הזה הוא יסוד אסטרטגי בתפיסת הביטחון של ישראל והוא יותר "חם" במירכאות מאשר שרבים יתארו, בתחומים רבים ומגוונים.
"הסוגיה הפלשתינית לא תיעלם, אם תתעלם! סאדאת בדבריו אמר כאן משפט שמהדהד מאז ארבעים שנה: "בכל הכנות אומר לכם! לא ייתכן שהשלום יושג בלי הפלשתינים." היום מסביבנו מנהיגים ערביים צעירים ונחושים, המוכנים לקחת אחריות אזורית למהלך לשלום מול הפלשתינים. היום, יורשו של הנשיא סאדאת, הנשיא המצרי עבד אל-פתח אל-סיסי, המיוצג כאן בכבוד רב על-ידי שגרירו בישראל, הוא מנהיג אמיץ ומפוכח, המושיט לנו יד לשלום והוא שאל אותך - הן בראיונותיו בגלוי והן בחדר סגור בנוכחותי - האם בחלוף ארבעים שנה לאותו צעד היסטורי אתה מוכן ללכת לשלום? הוא דיבר מן הלב, הוא אמיץ והוא וחבריו מוכנים למהלך.
"לא צריך רק סאדאת פלשתיני, צריך גם בגין ישראלי. יש המעידים, גם היום, שלפני ארבעה עשורים מכובדי ראש הממשלה התנגדת להסכם השלום עם מצרים והבעת עמדתך בגלוי כנגדו. כבר אמרתי לפני שבועיים כאן במליאה - לו אתה היית ניצב במקומו של
מנחם בגין ספק בעיני אם היית אתה מגלה את אותו אומץ לב שגילה מנחם בגין אז".
יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין אמר בפתח הדיון: "אני קורא כאן היום למנהיגי שכנותינו: לכו בעקבות אנואר סאדאת ומנחם בגין. עמיתי, יושבי ראש הפרלמנטים בארצות ערב - אתם מוזמנים! ידינו עדיין מושטת לשלום - לכל שכנותינו. אני אומר כאן היום כיושב-ראש הכנסת, באופן הברור ביותר: מי מכם שיהיה מוכן לצעוד צעד אמיץ, שיכיר בזכות קיומה של מדינת ישראל ויבקש לנאום בכנסת, ימצא את דלתות המשכן פתוחות. פתוחות לא רק לריצה בהולה אל הסכם שלום, אלא גם לכל התחלה של תהליך. פתוחות לבניית אמון. פתוחות לדיון משותף על האינטרסים הממשיים של אזרחי כל המדינות. בהחלט יכול להיות שלא נצליח להגיע בסופו של דבר להסכם. אבל אל תחששו; מביקור כזה איש לא יפסיד. לכל הפחות תיהנו מהקפה המשובח כאן בכנסת".
אדלשטיין גם ברך את הסכם השלום שהביא לנרמול היחסים עם מצרים וביקש להרחיב את תחומי הפיוס מהמנהיגים אל העם ״אין סיבה שבתי המלון בישראל לא יתמלאו בתיירים מקהיר ואלכסנדריה - וכמובן, גם להפך אין סיבה שלא נעמיק את שיתופי הפעולה בינינו בתחומי הכלכלה, החקלאות, התרבות והחדשנות. אין סיבה שלא נמשיך את החזון שהתחיל כאן, בכנסת ישראל, לפני ארבעים שנה: מה שהיה - לא צריך להיות מה שיהיה״.
