הוועדה המשותפת לוועדת הכנסת ולוועדת החוקה, חוק ומשפט, קיימה (יום ב', 27.11.17) דיון נוסף בהצעת חוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי, להכנתה לקריאה ראשונה. רוב המשתתפים בדיון הסכימו כי יש לעגן את מעמדה של העברית כשפת המדינה. עיקר הדיון עסק באופן בו יעוגן מקומה של השפה הערבית - האם כ"שפה רשמית" כפי שהיא היום, "שפה רשמית שנייה", או שפה הנהנית מ"מעמד מיוחד במדינה". יו"ר הוועדה, ח"כ אמיר אוחנה (הליכוד), אמר כי הנוסח יבהיר ש"אין בסעיף זה כדי לפגוע במעמד שניתן בפועל לשפה הערבית לפני תחילתו של חוק זה". פרופ' אלכס יעקובסון (היסטוריון ופעיל פוליטי לשעבר במפלגות שינוי ומרצ) ענה לח"כ אוחנה: "פסיקת בית המשפט עליון מעניקה בכורה חד-משמעית לשפה העברית אך כדאי לקרוא את השופטת דורנר באותו פסק דין הקובעת שגם לשפה הערבית מעמד רשמי. מה שמוצע כאן, הוא ביטול סמלי של המעמד הרשמי של השפה הערבית. זה מעשה חסר תקדים. עשרות שנים זה הסטטוס-קוו והוא לא מאיים על מעמד השפה העברית. אתם לא מרוויחים שום דבר ואתם רק מעליבים". ח"כ זוהיר בהלול (המחנה הציוני): "אביא 12 מילים בפרפרזה ל-12 השבטים. העברית והערבית הן אחיות סיאמיות. אב-אב. אם-אום. רוקן-קרן. וזיר-וזיר. ניתג'לה-נתגלה. מילח-מלח. כס-כוס, ועוד. אתם מדירים חצי ומשאירים חצי. זו לא רק פרובוקציה, לא רק הסתה, לא רק סעיף גזעני אלא שאתם דוחקים עצמכם מהקהילה הבינ"ל הנאורה כי אפילו בדרום אפריקה יש 12 שפות רשמיות. העולם הוא בליל של אתניות והטרנד שלכם לאחרונה אחי היהודים הוא להתכנס. מדוע אתם עושים מעשה עוול בל יכופר כשאפשר לשמר את רשמיותה לפי דבר המלך ומועצתו. מדוע הרגרסיה". ח"כ ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): "איש לא רוצה לפגוע ולכן הנוסח שאמליץ: "העברית הינה שפת המדינה הרשמית העיקרית, הערבית היא השפה הרשמית השנייה". כך משאירים את הכבוד של הרשמיות ומבהירים שהעברית היא השפה העיקרית". ח"כ יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת) הגיב כי אינו חי עם הנוסח הזה בשלום אך הוא עדיף מהנוסח הנוכחי. לאחר מכן פנה לנוכחים בנאום בשפה הערבית. ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): "יש לנו מקום ליותר משפה אחת ואנחנו יכולים לאפשר זאת כמו בכמה מדינות בהן יש כמה שפות רשמיות. ההתייחסות לשפה כנטע זר היא טעות. היא שפה גם של חלק נכבד מהאוכלוסייה היהודית. למה שלא ניקח את המתנה הזו שפותחת צוהר למזרח התיכון". ח"כ יעל גרמן (יש עתיד): "מגילת העצמאות נפתחת במילים שזהו הבית הלאומי לעם היהודי, אך צריך לשמור על האיזון בין יהודית ודמוקרטית. יש לנו מיעוט ערבי לא קטן של למעלה מ-20 אחוזים, וצריך להיזהר מכל משמר שלא לפגוע בו. החוק מתחילת הדרך מכניס אצבע בעין של המיעוט הזה שאמור להיות שווה זכויות. האם לא מספיק לומר שמדינת ישראל היא הבית הלאומי לעם היהודי? צריך לנסח רק את מה שמסכימים עליו. כל הנושא של השפה מיותר. לא חכם ולא צודק לפגוע במיעוט הערבי שהשפה היא חלק מהגאווה שלו. מציעה לרשום שתי שפות רשמיות". ד"ר אביעד בקשי מפורום קהלת: "מדינת ישראל איננה מדינה דו-לשונית. הסימן הראשון והכי פחות פוגעני במדינת לאום הוא השפה. המדינה מבטיחה במגילת העצמאות חופש לשון, בניגוד למדינות כמו צרפת. דו-לשוניות הולכת עם דו-לאומיות. תכלית הסעיף היא להגן על המצב הקיים ולא לפגוע במעמד השפה הערבית". יו"ר הוועדה, ח"כ אמיר אוחנה (הליכוד), אמר בפתח הדיון לגבי השינוי המוצע בחוק השבות, כי "בניגוד לכל הפרסומים אנחנו ממשיכים להתקדם עם החוק, וכשיהיה מוכן נביאו להצבעה במליאה. אנחנו לא רוצים לפגוע במצב הקיים היום מבחינת חוק השבות ולהפך- רוצים לעגן אותו. לכן הנוסח המוצע הוא "כל בן לעם היהודי ובן משפחתו זכאים לעלות ארצה והם יהיו לאזרחי מדינת ישראל. תנאים ומגבלות לעניין זה ייקבעו בחוק". כך נעגן את המצב הקיים ולא נכריע במסגרת הזו מיהו יהודי". היועמ"ש לוועדה עו"ד גור בליי: "הנוסח המוצע משנה את המצב הנורמטיבי הקיים, משום שהוא יוצר מדרג בין זכותו של יהודי (בן לאם יהודייה או מי שהתגייר) - לשבות שמוצע לעגן ברמה חוקתית, וזכותם של בני משפחה של יהודי שאינם עצמם יהודים - הנותרת מעוגנת רק ברמה של חוק "רגיל"- חוק השבות. אחת האפשרויות שעלו היא להשתמש במונחים רחבים יותר שאינם מתייחסים לזכות האישית לעלות, דוגמת הנוסח שבהכרזת העצמאות - "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות", או לשקול לקבוע במפורש בחוק היסוד כי הזכות החוקתית תינתן ל"כל בן לעם היהודי ובן משפחתו, כפי שיפורט בחוק". ח"כ ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): "אני לא מתבייש בכך שחוק השבות הוא אי-שוויון לאומי מתוקף כך שזו מדינה יהודית. זה החוק שבא להדגיש שהמדינה יהודית. עם זאת יש לשנות את הנוסח במקום "כל בן לעם היהודי" ל-"כל יהודי ובן משפחתו כקבוע בחוק השבות זכאי לעלות ארצה ולקנות אזרחות במדינת ישראל". ח"כ עודד פורר (ישראל ביתנו): "חוק השבות עבר תלאות וויכוחים פוליטיים והגענו לעמק השווה שנזהרים לא לפרוץ אותו, זו תהיה טעות לגעת בו. אפשר לחזור לנוסח רחב יותר של מגילת העצמאות בתוספת "ותפעל לקיבוץ גלויות"- "תהיה פתוחה לעלייה יהודית ותפעל לקיבוץ גלויות". ח"כ ציפי לבני (המחנה הציוני): "אי-אפשר גם לדבר על זכות של עם פלשתיני למדינה ולדרוש שמדינת ישראל תחדל לתת את הביטוי של הלאום היהודי. אני נאבקת שהחקיקה תכיל את המונח שוויון אך חוק השבות אינו פוגע בשוויון. הוא קובע את שער הכניסה למדינה בה יש שוויון לכולם. זה לגיטימי וזה הביטוי המהותי של מדינת הלאום של העם היהודי". ח"כ יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): "בעוד יומיים נציין 70 שנים להחלטת החלוקה, שם נאמר מפורשות שכל מדינה מהשתיים תקבל חוקה דמוקרטית שתכלול את עקרון השוויון בפני החוק. החוק כולו סותר את עקרונות החוקה. צר לי שבייעוץ המשפטי כשמפנים למשפט המשווה זה מטעה ולא מציג את העיוותים של החוק. במציאות לפיה 20 אחוזים מהאזרחים אינם יהודים ולא יכולים ליהנות מההסדר בחוק, אפילו בני זוג של אזרחים ערבים לא יכולים לחיות בישראל, זה מחזה הזוי. זכות השיבה צריכה להיות אוניברסלית. אין בכל העולם מיעוט לאומי של 20 אחוזים, שהחקיקה מפלה אותו". ח"כ תמר זנדברג (מרצ): "אני נדהמת כל פעם מחדש מאי הנחיצות המזיקה של החוק הזה כי סעיף אחרי סעיף החוק מעוות את מה שלא דורש תיקון, דורך ברגל גסה, שם שאלה על מה שאין בו ספק. חוק השבות הוא הביטוי הקונקרטי לחוק הלאום והוא הופך לבעיה כאשר לא ברור מיהו יהודי. בנוסף, החוק לא מאפשר שום התאזרחות והגירה שלא מתוקף חוק השבות. ההסדר הזועק ביותר הוא חוק אזרחות מניעת משפחות. החוק לא נותן שום פתח להתאזרחות למי שאינו יהודי. הצירוף של שני הדברים יחד יוצר מדיניות בעייתית". עו"ד אודליה אדרי ממשרד הפנים, רשות האוכלוסין: "בית המשפט עליון הכיר בשבות כזכות יסוד ולכן לא נכון יהיה להגדיר מחדש את הזכות. כל ניסוח אחר יפתח את הדיון מחדש ולכן הנוסח לא מקובל עלינו וזה גם מה שסוכם בוועדת השרים. יהיה נכון יותר לשנות צורנית את שם חוק השבות לחוק יסוד. יש להשתמש בהגדרות הקיימות היום בחוק השבות". עו"ד איל זנדברג ממשרד המשפטים: "השאלה אם ההפניה לחוק השבות לא תכשיל את הוועדה שכן ההפניה בחוק יסוד הכנסת לחוק הבחירות מאפשרת לשנותו וכך ייגזר גם כאן לא כצילום מצב של חוק השבות אלא כאפשרות לערוך שינויים רבים. ההפניה אינה דבר נפוץ, העיקרון החוקתי גם בצד ההצהרתי והנורמטיבי אמור להופיע בחוק היסוד והפרטים בחוק רגיל וכאן לא רוצים לכתוב את המהות בחוק יסוד והיא מתחבאת בחוק רגיל". ד"ר אביעד בקשי מפורום קהלת: "הזכות הכי בסיסית היא זכות השבות והיא צריכה להשתדרג. הסיטואציה שבה זכות של מסתנן להסתובב חופשי בארץ היא זכות יסוד וכי הזכות לעלות ארצה אינה, צריכה להשתנות. הדרך היא להפנות מחוק הלאום לחוק השבות". פרופ' אלכס יעקבסון הציע "מדינת ישראל תהיה פתוחה לעלייה יהודית וקיבוץ גלויות כקבוע בחוק השבות" ואמר כי "העיקרון האידאולוגי מופיע עם הפנייה מפורשת לחוק השבות שמעגנת אותו בתור זכות יסוד".