אוטיזם מתאפיין בדרך כלל בחוסר יכולת לקרוא רמזים חברתיים. לעיתים נהוג לקשור זאת לקושי בפירוש הבעות פנים, אך מדעני מכון ויצמן למדע גילו, כי דווקא לחוש הריח עשוי להיות תפקיד מרכזי בתסמונות הרצף האוטיסטי. במחקר חדש המתפרסם היום בכתב-העת המדעי Nature Neuroscience הראו החוקרים, כי אנשים עם אוטיזם מציגים תגובות שונות, ואף הפוכות, לריחות גוף. מדובר בריחות תת-הכרתיים, אשר משפיעים על מצבי הרוח ועל ההתנהגות שלנו, ומהווים חלק מתקשורת לא מילולית. ממצאים אלה עשויים לסייע בהבנת ליקויים התפתחותיים מוקדמים המובילים להיווצרות אוטיזם.
בניגוד ליונקים רבים אחרים, אצל בני האדם, חוש הריח אינו החוש המרכזי. עם זאת, בני אדם מגיבים ללא הרף לריחות גם מבלי שהם מודעים לכך. המעבדה של פרופ' נעם סובל, מהמחלקה לנוירובילוגיה, חוקרת, בין היתר, ריחות המבטאים תחושות שמחה, פחד, או תוקפנות כלפי אחרים. היות שריחות אלה משמשים לתקשורת חברתית, המדענים תהו אם חוש הריח עשוי למלא תפקיד בהפרעות חברתיות דוגמת אוטיזם. כדי לבדוק זאת, תיכננו פרופ' סובל ותלמידי המחקר יערה אנדוולט-שפירא ועופר פרל סדרת ניסויים בהשתתפות מתנדבים המוגדרים כאוטיסטים בתיפקוד גבוה. ראשית בדקו החוקרים את יכולתם של האוטיסטים ושל המתנדבים הלא אוטיסטים בקבוצת הביקורת לזהות באופן מודע ריחות גוף, כמו זיעה. בהיבט זה, לא נרשמו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות.
רמות אמון בשלב הבא נחשפו הקבוצות ל"ריח הפחד" - זיעה שנאספה ממשתתפים בשיעורי צניחה בעת הצניחה, ולריח הביקורת - זיעה של אותם האנשים במהלך אימונים על קרקע בטוחה. כאן כבר התגלו הבדלים משמעותיים: אמנם, הנבדקים בשתי הקבוצות לא הבחינו בין הריחות באופן מודע, אך התגובות הגופניות שלהם לכל אחד מהריחות היו שונות. בקבוצת הביקורת, "ריח הפחד" עורר תגובות פחד ניכרות, שבאו לידי ביטוי, למשל, במוליכוּת העור של הנבדקים. לעומת זאת, בקֶרֶב האוטיסטים צימצם "ריח הפחד" את תגובות הפחד, בעוד ריח הביקורת העלה את רמות החרדה המדידות.
לאחר מכן בדקו החוקרים אינטראקציות חברתיות, וגילו כי גם כאן הייתה התנהגות האוטיסטים הפוכה לזו של המשתתפים בקבוצת הביקורת: בעוד "ריח הפחד" הגביר את תחושת האמון בקרב האוטיסטים, ריח הביקורת הפחית את רמות האמון שהם הפגינו.
בניסויי המשך בדקו החוקרים מה תהיה ההשפעה של ריחות "חברתיים" אחרים הנקלטים גם הם בתת-ההכרה. במסגרת אחד הניסויים נחשפו המתנדבים לרעשים פתאומיים, ובו בזמן נחשפו גם למרכיב ריח גוף בשם הקסדקאנאל (hexadecanal), שמיוחסות לו תכונות מרגיעות. אלקטרודות מעל שרירי העין של הנבדקים ניטרו את תגובת הפחד שלהם, אשר באה לידי ביטוי במיצמוץ מוגבר. וכך, בעוד בקבוצת הביקורת פחתו המיצמוצים עם החשיפה להקסדקאנאל, בקבוצת האוטיסטים המיצמוצים דווקא גברו.
מהמחקר עולה, כי אוטיסטים בתיפקוד גבוה מסוגלים לקרוא רמזים חברתיים המבוססים על ריח, אך פרשנותם לרמזים אלה שגויה. פרופ' סובל סבור, שהדבר עשוי להצביע על קשר עמוק יותר בין חוש הריח לבין ההתפתחות המוקדמת. מחקרים מהשנים האחרונות גילו קולטני ריח, כמו אלה הקיימים במעברי האף, גם במקומות שונים בגוף - מהמוח ועד הרחם - והועלתה השערה כי קולטנים אלה ממלאים תפקיד בהתפתחות. במילים אחרות, ייתכן כי החישה של אותות כימיים עדינים עלולה להשתבש בשלבים מכריעים בהתפתחות המוח של אוטיסטים. "אנחנו עדיין בשלב ההשערות", אומר פרופ' סובל, "אבל אנחנו מקווים שמחקרים נוספים, במעבדה שלנו ובמקומות אחרים, יבהירו מהו תפקידם של רמזים חברתיים המבוססים על ריח, ומהי מעורבותם בהפרעות חברתיות כמו אוטיזם".
