היום לפני 65 שנה, החל הערפיח הגדול של לונדון (The Great Smog of London) - אירוע חמור של זיהום אוויר שאירע בלונדון ונמשך ארבעה ימים. תקופה של אוויר קר בצירוף היעדר רוחות וזיהום אוויר רב גרמו להצטברות שכבת ערפיח כבד בעיר.
זיהום האוויר הכבד הביא למותם של לפחות כ-4,000 מתושבי העיר במהלכו, ולפגיעות בריאותיות בכ-100,000 תושבים נוספים. אירוע זה נחשב לאירוע זיהום האוויר החמור ביותר בהיסטוריה של הממלכה המאוחדת.
דלק החימום העיקרי בו נעשה שימוש בלונדון בפרט ובריטניה בכלל היה הפחם. בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, בשל המצב הכלכלי הקשה בו בריטניה הייתה נתונה, נעשה שימוש בפחם מאיכות נמוכה, בו כמות גבוהה של גפרית. בעת בערה, פחם זה ייצר כמות גבוהה של גופרית דו-חמצנית - חומר רעיל ומזהם. בנוסף לחימום ביתי, פעלו באזור לונדון רבתי מספר רב של תחנות כוח פחמיות: באטרסי, בנקסייד וקינגסטון, אשר הגבירו את זיהום האוויר. בשל מזג האוויר הקר שקדם לערפיח, נעשה שימוש רב בפחם לחימום, וכן צריכת החשמל עלתה בשל הצורך לחמם את הבתים והמוסדות. גורם נוסף של זיהום האוויר היה זיהום אוויר מכלי רכב. בתקופה זו החליפו אוטובוסים המונעים בדיזל את החשמליות שפעלו בעיר, ואלה הגבירו את זיהום האוויר.
יום קודם נוצר אנטי ציקלון באזור לונדון, אשר הביא עמו טמפרטורות נמוכות ביותר והיעדר רוחות. הטמפרטורות הנמוכות בשכבות הנמוכות נשארו "לכודות" על-ידי אוויר חם בשכבות הגבוהות. בגלל תופעה מטאורולוגית זו של אינוורסיה, זיהום האוויר הרב שנוצר על-ידי ארובות הבתים ותחנות הכוח הפחמיות, נלכד בשכבות הנמוכות של האטמוספירה, ולא התפזר.
למעט הרכבת התחתית של לונדון, הושבתה כל התחבורה הציבורית בעיר, ואף רכבי חרום לא יכלו לנוע ברחבי העיר. היעדר תנועת אמבולנסים מנעה הגעה לנפגעי הערפיח והעלה את מספר הנפגעים והחמיר את מצבם.
בזמן אמת לא הייתה בהלה ציבורית אולם בשבועות שלאחר הערפיח, משנאספו נתונים סטטיסטיים מבתי החולים, התבררו ממדי האסון. מחקרים מהעת האחרונה מצביעים כי המספר הכולל של המתים במהלך הערפיח וכתוצאה ממנו בשל החמרה ממחלות עמד על כ-12,000.
