רשם בית משפט השלום בירושלים, ניר נחשון, העניק למדינה יותר מדי ארכות להגיש כתב הגנה בתביעה קטנה נגד משרד החקלאות, ושגה בדרך טיפולו בשאלה האם עובדי המשרד חסינים מפני תביעות אישיות נגדם. כך קובע (19.11.17) נציב תלונות הציבור על שופטים,
אליעזר גולדברג.
נחשון דחה ביוני השנה את תביעתו של משה גולדנברג נגד משרד החקלאות ושניים מעובדיו, להם ייחס אחריות לנזקיו בשל השמדת תוצרת חקלאית בשנת 2010. בחודשים אפריל-מאי השנה ביקשה וקיבלה פרקליטות מחוז ירושלים שלוש דחיות בהגשת כתב ההגנה, בקשתה הרביעית נדחתה - אך היא הגישה את כתב ההגנה באיחור של שבוע.
בתלונתו יצא גולדנברג נגד ייצוג הנתבעים בידי הפרקליטות - כאשר מדובר בתביעה קטנה - בלא שזו הציגה אישור לכך, נגד הדחיות שניתנו לה ונגד ייצוג העובדים על ידה בלא שהוצגה לגביהם תעודה תקפה של חסינות עובד ציבור. ריבלין לא התייחס לטענה הראשונה, שכן נחשון הכריע בה ולכן מדובר בהחלטה שיפוטית שאין לו סמכות לבדוק. לצד זאת הוא מעיר, כי מן הראוי היה שנחשון יציג לגולדנברג את האפשרות שגם הוא ישכור עורך דין כדי לשמור על שוויון בין הצדדים.
ריבלין מצא כמוצדקים את שני החלקים האחרים של התלונה. הוא מצטט את דברי הנציבה הראשונה,
טובה שטרסברג-כהן, שקבעה לפני 12 שנים שאין הצדקה לתת למדינה דחיות שאינן ניתנות למי שעומד מולה, וציינה שעל המדינה להוות דוגמה בעמידה בזמנים שקוצב בית המשפט. נחשון היה צריך לכל הפחות להביע את מורת רוחו על האיחור בהגשת כתב ההגנה, ולדעת ריבלין גם לא היה מקום שיחייב דווקא את גולדנברג בהוצאות - אם כי גם זו החלטה שיפוטית שאינו יכול להתערב בה.
בנוגע לחסינות הנתבעים אומר ריבלין, כי הייתה זו טענה מקדמית שנחשון היה צריך לברר עוד לפני הדיון בתביעה לגופה. הוא לא היה צריך להיתלות בכך שבית המשפט לתביעות קטנות אינו כבול לסדרי הדין הרגילים, מוסיף ריבלין. בניגוד לנחשון סבור ריבלין, כי אין המדובר בהחלטה הנתונה לערעור אלא בכזו הנוגעת לדרך ניהול התיק, ועל כן יש לו סמכות לברר אותה.
