מזוודת שינדלר - ביד ושם

מזוודת מסמכים שהייתה שייכת לחסיד אומות העולם אוסקר שינדלר תישאר ביד ושם - קבע (4.12.17) שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל. שינדלר היה תעשיין גרמני שהציל 1,200 יהודים, בעיקר בקרקוב, כאשר העסיק אותם במפעליו. מעשיו הפכו לסרט זוכה האוסקר "רשימת שינדלר". המזוודה מכילה מסמכים רבים, בעלי ערך היסטורי וכספי ניכר, והיא נמצאת ברשות יד ושם מאז 1999. פרופ' מרתה דה-רוזנברג טענה, כי אמילי שינדלר - אלמנתו ויורשתו של אוסקר - העניקה לה את המזוודה בשנת 1997. יד ושם טען, כי שינדלר העביר את המזוודה לפילגשו, אמי שטאהר, ולכן היא מעולם לא הייתה ברשותה של אמילי. המחלוקת המשפטית בנושא הייתה סביב ההכרה בצו ירושה שניתן בגרמניה בשנת 1976 ואשר קבע שאמילי היא היורשת של אוסקר. הכרה שכזאת הייתה מאפשרת לדה-רוזנברג לטעון לבעלות במזוודה, משום שכאמור לדבריה היא קיבלה אותה מידי אמילי. לעומת זאת, אם הצו אינו מוכר בישראל - אזי ממילא אין לה כל אפשרות לתבוע, בלא קשר לשאלה למי העביר שינדלר את המזוודה. מבחינה משפטית, השאלה הייתה האם ניתן להכיר בצו הירושה בדרך אגב - על-ידי מתן זכות לדה-רוזנברג לדרוש לקבל את המזוודה. בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט דניאל טפרברג) קבע, שלא ניתן לבצע הכרה אגבית שכזאת - והנדל מסכים איתו. יסוד המחלוקת הוא בחוק הקובע: "אגב דיון בעניין הנמצא בסמכותו ולצורך אותו ענין רשאי בית משפט או בית דין בישראל להכיר בפסק חוץ, אף אם סעיף קטן (א) אינו חל עליו, אם ראה שמן הדין והצדק לעשות כן". סעיף זה מאפשר הכרה אגבית בפסק חוץ, גם אם לא חלים עליו כל התנאים הדרושים לצורך הכרה בו במסלול הישיר. ביהמ"ש העליון כבר פסק, כי לא ניתן להשתמש במסלול ההכרה האגבית כאשר זו מהווה למעשה את ההכרעה המרכזית במחלוקת. הנדל אומר, כי זהו המקרה הנוכחי: "במקרה דנא תכליתו הישירה של ההליך היא הצהרה בדבר זכויות הבעלות של המבקשת במזוודה. בנסיבות אלה, ההכרעה בזכויותיה של אמילי שינדלר במזוודה - כיורשתו של אוסקר שינדלר אינה נדרשת אגב אורחא, אלא היא-היא השאלה המרכזית אשר הובאה להכרעת בית המשפט קמא והמצויה במוקד המחלוקת שבין בעלות הדין". הנדל קבע, כי כדי שניתן יהיה לדון בישראל בתביעתה של דה-רוזנברג, היא חייבת לקבל צו ירושה ישראלי למרות שלשינדלר לא הייתה זיקה חוקית לישראל (אף על-פי שהוא קבור בהר ציון). לצד זאת, שב הנדל והציע לצדדים להגיע לפשרה. דה-רוזנברג חויבה בתשלום הוצאות בסך 7,500 שקל. את דה-רוזנברג ייצג עו"ד נאור ממן, ואת יד ושם - עוה"ד דוד שמרון, רחל שי ויעקב קול.