תחקיר מקיף בישראל ובתוניסיה ולאורך היסטוריה משפחתית של מספר דורות הוביל את בית הדין הרבני באשדוד להתיר לאדם ששמו "כהן" להינשא לגיורת.
ההלכה אוסרת על כהן להינשא לגיורת. במקרה זה, טען המועמד לנישואין שהוא אינו כהן - למרות ששם משפחתו הוא המובהק ביותר לכהנים. לדבריו, אביו עלה ארצה עם סבתו שגידלה אותו כבנה ורשמה את שם משפחתו כשם משפחתה - כהן, בעוד ששם משפחתו המקורי הוא אחר.
בדיון העידה אמו של המבקש, כי בעלה לא נהג במנהגי כהונה - לא נשא את כפיו, לא עלה לתורה ככהן ועוד. אחיו של המבקש העיד על עצמו, כי אומנם בתקופה מסוימת בעבר הוא נשא כפיים ועלה לתורה ככהן, כי חשב שהוא כהן כשם משפחתו, אבל לאחר שהתבררו לו העובדות - הפסיק לעשות זאת. כך אישר גם גבאי בית הכנסת בו מתפלל האח. אחיו של המבקש פנה לפני שנים לבית הדין הרבני בתל אביב וביקש היתר לשאת גרושה על בסיס אותה טענה, אבל נדחה.
חברי בית הדין - הרב משה אמסלם, הרב יצחק רבינוביץ והרב שמואל פריד - הורו להגיש להם את כל מסמכי המשפחה במשרד הפנים וביתר רשויות המדינה. במסמכים השונים לאורך השנים הזדהו בני המשפחה בשם "כהן". עוד התברר, כי בני המשפחה החליפו במהלך השנים שוב ושוב שמות פרטיים ושמות המשפחה.
אף על-פי כן, ולנוכח עמדתם הנחרצת של בני המשפחה, החליט בית הדין לערוך בירור מקיף ובעזרתם של רבנים במדינות שונות הגיע למסמכי רישום במשרד הפנים של תוניסיה. בית הדין הצליח להשיג את תעודת הלידה המקורית (בצרפתית ובערבית) של אבי המבקש, ולפיה כי אביו אינו הכהן המופיע בכתובה כאביו וכי שם משפחתו המקורי איננו כהן. חיפוש מפרך נוסף הביא למציאת העתק של שטרי הכתובות מתוניסיה, כולל הכתובה של אמו של אבי המבקש מלפני 79 שנים. כמו-כן השיג בית הדין מהשלטונות בתוניסיה את תעודת הלידה של ילדיהם.
עיון במסמכים אלו והצלבת הנתונים עם המידע בתיק משרד הפנים הישראלי העלה, כי הסבתא, אם אמו של אבי המבקש, נישאה בראשונה לאיש אשר איננו כהן, ממנו נולדה לה בת, היא אם אבי המבקש. לאחר שאותה סבתא ככל הנראה התאלמנה, היא נישאה בשנית למר כהן. אביו של המבקש אכן עלה ארצה ללא הוריו אלא עם סבתו, שרשמה אותו כבנה וכבנו של בעלה הנוכחי - אדון כהן - אשר הזדהה כאביו. אותו סב חורג, נכתב גם כאביו של אותו נכד - הוא אבי המבקש - בכתובתו. עובדה זו היא שגרמה לרישומים המוטעים בתיקי משרד הפנים.
