רשלנות גבוהה של בזק

התנהלותה של בזק בטיפול בתקלה מתמשכת הייתה רשלנית ברף הגבוה, ולכן היא חייבת לפצות את רופא השיניים ד"ר יעקב ברון על נזקיו - קבע השופט מוחמד חאג' יחיא. התקלות התרחשו ביוני ובאוקטובר 2016, ובסך-הכל גרמו לניתוק קווי הטלפון במרפאה במשך 30 יום. חאג' יחיא קיבל את התביעה לגבי הניתוק בין שלושת השבועות בחודש אוקטובר, שכן הניתוקים הקודמים היו קצרים וטופלו מיידית. בזק טענה שמקור התקלה היה בעבודות של קבלן שאינו קשור אליה, אך לא הוכיחה שעשתה "נסיונות רציניים ומשמעותיים לטפל בתקלה בקווי הטלפון תוך זמן סביר", קובע חאג' יחיא. עוד הוא אומר, כי אין זה משנה האם הקווים נותקו לחלוטין או שהיו "רק" משובשים שוב ושוב, כפי שטענה בזק, משום שבכל מקרה מדובר על תקלה רצינית שנמשכה כאמור שלושה שבועות. בזק סטתה בצורה משמעותית מן הסטנדרט הסביר ולכן לא חלה במקרה הזה החסינות הניתנת לה בחוק. ברון תבע פיצוי של 30,000 שקל, בטענה לירידה בפעילות המרפאה בשל התקלות. חאג' יחיא ניתח בפירוט את המסמכים הכספיים שהגיש ברון, מצא בהם בעייתיות מסוימת ולכן העמיד על הפיצוי על 6,000 שקל כאומדן מצידו. סכום זה כולל גם את ההוצאות.

חברת התעופה טורקיש איירליינס וסוכנות הנסיעות סמארטאייר תל אביב נושאות במשותף באחריות לביטול טיסה מבוסטון לאיסטנבול באוקטובר 2016 - קבעה הרשמת הבכירה עדי בר-טל. השתיים יפצו את שרה וגרשון הורוביץ ב-10,000 שקל, מתוכם תשלם הסוכנות 70% והחברה תשלם 30%, וכן ישלמו הוצאות בסך 1,200 שקל. בר-טל מצאה, כי טורקיש הודיעה לסמארטאייר חודש קודם לכן על ביטול הטיסה, אך איש בסוכנות לא שם לב לכך וממילא לא עדכן את התובעים, ובכך כלל לא פעלה כפי שהיה מצופה ממנה. טורקיש מצידה ידעה על הכשל, אך לא עשתה דבר כדי להודיע להורוביץ על ביטול הטיסה. החוק מטיל על חברת התעופה את האחריות ליידע את הנוסע, מדגישה בר-טל, וטורקיש לא עמדה בחובה זו אלא פעלה בשיטת "שגר ושכח". לאור התנהלות זו, נפסק לטובתם של הורוביץ פיצוי לדוגמה בסך 4,000 שקל, בנוסף לפיצוי הקבוע בחוק על ביטול הטיסה.

חברת גימנסיה, המנהלת קורסים להכנה לבגרות, תחזיר לאשל עיני ולאמו 5,000 שקל מתוך הסכום ששילם תמורת שמונה קורסים. עיני שילמו 18,000 שקל, תבעו 12,000 שקל והשופטת רקפת סגל-מוהר קיבלה את התביעה באופן חלקי והוסיפה הוצאות בסך 1,000 שקל. ההחזר יינתן משום שאחד מן הקורסים בוטל ברגע האחרון, וכך לא יכול היה עיני להשלים את הלימודים בתוך שנה וחצי כפי שהובטח לו. התביעה לא התקבלה במלואה, משום שעיני ויתר מרצונו על חמישה קורסים נוספים ולכן לא עשה כל שביכולתו כדי להקטין את נזקיו.

פאני הוכבאום רשאית לבטל עסקה בה רכשה מחברת פרדייז קוסמטיקס מוצרי קוסמטיקה ב-3,500 שקל - קבעה השופטת דלית ורד. המוצרים נמכרו בביתה של הוכבאום, אשר טענה שחשבה בטעות שהמחיר הוא 350 שקל בלבד. ורד לא קיבלה טענה זו ואף קבעה שהעסקה לא נעשתה תחת לחץ בלתי הוגן על הוכבאום הבאה בימים. אולם הוכבאום הייתה רשאית לבטל את העסקה בתוך 14 יום ופרדייז דחתה את פנייתה. מצד שני, אחרי שהגישה את התביעה דחתה הוכבאום את הצעתה של פרדייז לבטל את העסקה ודרשה פיצוי של 10,000 שקל. בנסיבות אלו קבעה ורד, כי פרדייז תשלם פיצוי של 1,500 שקל והוצאות של 200 שקל, בנוסף להחזרת הכסף וקבלת המוצרים.

עיריית חיפה תחזיר לטל אליעד-ורדימון תשלומי ארנונה בסך 2,500 שקל - קבע הרשם הבכיר ניר זיתוני. אליעד-ורדימון השכירה דירה, אך השוכרת לא עמדה בהתחייבותה לעדכן את העירייה ולשלם את הארנונה, ולכן שילמה בעצמה 4,000 שקל. החוק אומנם מטיל על בעל הדירה את החובה לעדכן פרטים אלו, אך זיתוני השתכנע שאליעד-ורדימון קיבלה מן העירייה מידע שגוי בנושא זה ולכן לא עדכנה אותה. עם זאת, הסכום שיוחזר יהיה רק זה שנצבר מאז הודיעה אליעד-ורדימון בכתב לעירייה על זהותה של השוכרת. פסק דינו של זיתוני מעלה, כי נציגת העירייה נשלחה לדיון ללא סמכות לקבל הצעות פשרה כלשהן, והיה עליה לקבל את אישורו של גזבר העירייה להצעתו של זיתוני - למרות שמדובר בכמה אלפי שקלים בלבד. זיתוני הקציב לעירייה שבוע למתן תשובתה, אך זו כלל לא ניתנה.

השופטת קרן מרגולין-פלדמן דחתה את תביעתו של חיים מרגולין נגד חברת הביטוח הפניקס, לאחר שקבעה שהנזק הנטען אינו מכוסה בפוליסה, אם כי מתחה ביקורת על אופן ניהול ההליך בידי הפניקס ולכן לא זיכתה אותה בהוצאות. מרגולין תבע למעלה מ-30,000 שקל לאחר שנגרמו נזקים כבדים לרכוש של צדדים שלישיים שאוחסן במחסן שבבעלותו, הפניקס פיצתה אותו ב-21,000 שקל והוא שילם לשוכרים 54,000 שקל. מרגולין-פלדמן אומרת, כי איש מהצדדים לא הגיש לה את הפוליסה המלאה ולכן נאלצה להוריד אותה מאתר הפניקס. ניתוח הפוליסה ולשונה מוביל למסקנה, כי הרכוש במחסן לא היה "ציוד וחומרים" של מרגולין (עליו חל הביטוח) אלא "מלאי" המזכה רק בערכי שיפוי ולא בערכי כינון - כפי שאכן שילמה הפניקס. מאחר שהפניקס לא טענה שהרכוש אינו מבוטח אלא הסתפקה בטענה כללית לפיה מרגולין לא הוכיח את תביעתו, ובכך הביאה אותו לניהול ההליך לשווא, נמנעה כאמור מרגולין-פלדמן מלפסוק לה הוצאות.