מחבל הגיש חוות דעת מוטות על "עינויים"

גרסאות בעייתיות של מחבל, אשר סתרו את טענותיו הקודמות, עמדו ביסוד חוות דעת מוטות שהגיש לבג"ץ בטענה חסרת יסוד לפיה עבר עינויים בידי חוקרי השב"כ. כך עולה (12.12.17) מפסק דינו של שופט בית המשפט העליון, אורי שהם. אסעד אבו-גוש נעצר בספטמבר 2007 בחשד שהוא מומחה החבלה של החמאס בשכם. במהלך חקירתו בשב"כ התעורר חשש שבידיו מידע ממשי על פעולות טרור העומדות להתבצע בטווח הזמן המיידי, וחוקריו הפעילו "אמצעי לחץ" שהביאו לקבלת מידע שהציל חיי אדם ובין היתר מנע פיגוע התאבדות בתל אביב. בינואר 2008 נדון אבו-גוש לחמש שנות מאסר. ימים אחדים לאחר מעצרו נפגש אבו-גוש עם נציג הצלב האדום והתלונן על הפעלת אלימות בחקירתו. התלונה הועברה לממונה על בדיקת תלונות נחקרים בשב"כ, אשר בדק אותה עם חוקריו של אבו-גוש. הללו אישרו שהפעילו עליו אמצעי לחץ מסוימים כדי להגיע למידע החיוני, אך הכחישו שנהגו באלימות. הממונה המליץ על גניזת התלונה והפרקליטות אישרה את ההמלצה. בעקבות זאת עתר אבו-גוש לבג"ץ בשנת 2012 וביקש להורות להעמיד לדין את חוקריו. תוך כדי הדיון בעתירה, נבחנה תלונתו שוב - לאחר שטיפול בתלונות עבר למשרד המשפטים - ונמצא שאין בה ממש. באוקטובר 2015 הגיש אבו-גוש חוות דעת רפואית וחוות דעת של משפטנים בינלאומיים, שלשיטתו תמכו בטענותיו העובדתיות והמשפטיות. אולם שהם מראה שחוות הדעת המשפטית התבססה על חוות הדעת הרפואית - וזו הייתה בעייתית עד כדי כך שלא ניתן לתת לה משקל של ממש. חוות הדעת הרפואית נערכה בידי שתי רופאות (גינקולוגית ונוירולוגית) ופסיכולוגית קלינית, והתבססה על הטענות שהעלה אבו-גוש בפניהן חמש שנים לאחר האירועים. טענות אלו היו קיצוניות בהרבה מאלו שהעלה בזמן אמת בפני נציג הצלב האדום ובתלונותיו הקודמות, ולא היה להן כל תיעוד רפואי. היא גם התיימרה להתייחס להשלכות של העינויים הנטענים על מצב בריאותו של אבו-גוש בעת עריכתה, וזאת למרות שלא הוצג כל תיעוד מזמן אמת; עורכות חוות הדעת הכירו בחולשה זו ולכן נמנעו מלקבוע נחרצות שקיים קשר שכזה. חוות הדעת המשפטית, ממשיך שהם, התבססה על התיאורים שבחוות הדעת הרפואית - ולכן גם לה לא ניתן לתת משקל של ממש. המשפטנים תיארו החלטות שהתייחסו לעינויים שהופעלו במקומות אחרים בעולם וביקשו ללמוד מהן שגם אבו-גוש עבר עינויים - וזאת תוך שהם מתעלמים מההבדלים העובדתיים הניכרים בין המקרים. בהמשך קובע שהם, כי התנהגותם של חוקרי השב"כ מוגנת על-ידי סייג הצורך, שכן אמור הייתה דחיפות בקבלת מידע שהציל חיי אדם. לאור כל זה פוסק שהם, כי לא נפל פגם בהחלטה שלא להעמיד לדין את חוקרי השב"כ. הנשיאה בדימוס מרים נאור והמשנה לנשיאה חנן מלצר הסכימו עם שהם. את אבו-גוש והוועד הציבורי נגד עינויים ייצגה עו"ד סמדר בן-נתן, ואת המדינה - עו"ד מיטל בוכמן-שינדל.