הברחת משקיעי הנדל"ן מהשוק, הרחבת תוכנית "מחיר למשתכן", הקפאת הבנייה במרכז הארץ ועוד, הנם דוגמאות לצעדי מדיניות שיעילותם לטווח הארוך לוקה בחסר ולעיתים אף עלולים להוביל לפגיעה בכלכלה המקומית. הדבר העומד מאחורי המדיניות הציבורית להורדת מחירי הדירות היא השאיפה להשגת רווח פוליטי סקטוריאלי ואישי עבור הפוליטיקאים הקשורים לגיבושה וליישומה של המדיניות - כך קובע מחקר שערך ד"ר
ארז כהן מאוניברסיטת אריאל אשר בחן את יעילותם של צעדי המדיניות שגובשו בישראל מאז ועד היום.
עוד קובע המחקר כי התנהלות זו של פוליטיקאי בכלל וזה הישראלי בפרט, נגזרת ממבנה השלטון הנהוג במדינה, המאלץ את ראש הממשלה, להרכיב קואליציה רעועה הנשענת על רוב המורכב ממספר מפלגות שאין ביניהן מכנה משותף בכל הנושאים (מדיני, חברתי וכלכלי). לפיכך נתון ראש הממשלה לסחטנות פוליטית ותקציבית.
מדברים אלו עולה כי המדיניות הציבורית להורדת מחירי הדירות בישראל נגועה בשיקולים זרים- פוזיטיביסטים (פוליטיים ואישיים) המנטרלים את יעילותה האוביקטיבית - נורמטיבית. שהרי לו המדינה הייתה רוצה בהורדת המחירים יכולה הייתה להפעיל עקרונות רגולציה משמעותיים יותר כדוגמת הורדה בפועל של מחירי הקרקעות הנמצאים בבעלות ציבורית, סבסוד רחב היקף של מלאי הדירות ולא רק במסגרת תוכניות "מחיר למשתכן" או "מחיר מטרה", עידוד מסיבי של האזרחים לעבור ולהתגורר בפריפריה, זאת על-ידי מתן הטבות כלכליות לאזרח ולחברות במקביל לקידום התחבורה והתעסוקה באזורים אלו ועוד.
הלכך נראה כי חרף העובדה כי המדיניות הציבורית הישראלית להורדת מחירי הדירות כוללת צעדים רבים ומגוונים, אין היא מסוגלת להביא לשינוי ממשי בתחום הנשען על כוחות שוק חופשי ומושפע בעיקר ברצונם הבלתי תלוי של המוכרים לבצע את עסקת המכירה במחיר הנכון להם. על-מנת לבצע שינוי אמתי ברמת מחירי הדירות, על המדינה יהיה לזנוח את הרפורמות המבקשות להשפיע על כוחות השוק החופשי במטרה לנתבם לנקודת שיווי משקל נמוכה יותר, אלא עליה לפעול לנטרול או לפחות לצמצום השפעתם של כוחות השוק החופשי ולהפעיל כאמור מדיניות ציבורית מתערבת ואגרסיבית הקובעת בעצמה את כללי המשחק ובכלל זה את רמות המחירים בשוק הדיור הישראלי.
אולם בעוד כי תוצאותיהם החיוביות של צעדים אגרסיביים שכאלה יראו רק בטווח הארוך, שנים לאחר שבעלי התפקידים הציבורים יסיימו את כהונתם, יאלץ הפוליטיקאי להתמודד בטווח הקצר והמידי עם בעיות ממשיות הנגזרות מהמדיניות אשר יפגעו ביכולתו לקדם את תוכניותיו קצרות הטווח. שהרי מכירת קרקעות מדינה במחיר מוזל כדוגמה תפגע בהכנסות המדינה ותאלץ את שר האוצר לקצץ בתקציבי משרדי הממשלה או להגדיל את הגרעון התקציבי. מציאות שכזו אינה נוחה לו ולפיכך עדיף לו לקדם תוכנית שפירותיה ניכרים על פני השטח מהר יותר בעוד נזקיה יראו רק בטווח הארוך.
