סלקום "דחפה" ללקוחה ציוד

השופט דניאל דמביץ מותח ביקורת חריפה על סלקום, אשר נציגיה "דחפו" עוד ועוד מכשירים לידיה של לקוחה שכל רצונה היה לשדרג את המכשיר הסלולרי שברשותה. הוא אומר, כי מדובר בהתנהגות מקוממת ופסולה בתכלית, במיוחד לנוכח העובדה שנציגי המכירות של סלקום בשכונת תלפיות בירושלים אפילו לא טרחו להחתים את הלקוחה - דוויאת שאדה - על הטפסים הדרושים. בשלב הראשון של הדיון ביטל דמביץ את רוב העסקות עליהן הוחתמה שאדה, לאחר שהתברר שחתימתה איננה מופיעה עליהן וסלקום לא הצליחה לסתור את טענתה שכלל לא חתמה על אותם טפסים. בשל פערי הכוחות בין הצדדים ונסיונה של סלקום לנצל אותם לטובתה בדיון הראשון, הורה דמביץ שהשבת המכשירים תיעשה באולמו. שאדה החזירה לסלקום חמש חבילות אוזניות, ארבעה רמקולים, שלושה טאבלטים, ארבעה סטים של אוזניות ורמקולים, שישה שעונים חכמים, מטען לרכב, טלפון נייד סוני וכיסוי לאייפון 6 - בשווי כולל של 22,644 שקל. דמביץ אומר: "תמיהה גדולה ועצומה מתעוררת כאשר הנתבעת בוחרת להגיש כתב הגנה ולהתעמת בבית משפט בעת שאין בידיה מסמכים חתומים על-ידי התובעת. לא ברור על מה הסתמך הטיעון בכתב ההגנה שהמסמכים חתומים - שהרי ברי שלא אלה הם פני הדברים. כמות הציוד שהושבה לנתבעת הייתה מדהימה - כאילו מדובר בהעברת מלאי עסקי ולא בבני זוג (התובעת ובעלה) אשר משתמשים בשני קווים סלולריים בלבד". כביטוי לשאט נפשו, חייב דמביץ את סלקום גם בתשלום הוצאות בסך 5,000 שקל.

חברת פרטנר לא ניתקה את יהונתן גולן משירותיה במועד בו הייתה חייבת לעשות זאת - קובעת השופטת מריה פיקוס-בוגדאנוב. גולן פנה לפרטנר ביולי 2016 וביקש להתנתק חודש לאחר מכן, אך בפועל נותק רק בנובמבר. החברה חויבה להחזיר לגולן את מלוא הסכומים ששילם בין מועד הניתוק המבוקש לבין ביצועו בפועל, וכן בתשלום של פיצוי לדוגמה בסך 2,000 שקל. גולן תבע פיצוי של 30,000 שקל, אך כאמור פיקוס-בוגדאנוב הסתפקה בפחות מעשירית מכך.

חברת VF ישראל, נציגת The North Face, לא השכילה להפנים את החובות החלות עליה כיבואן המוכר מוצרים לצרכן, והפרה אותן במעשיה ובמחדליה - קובע השופט דניאל דמביץ. החברה קיבלה באפריל 2016 לתיקון מעיל שרכש דוד מונפורט, כאשר ההתחייבות באחריות היא לתקנו בתוך חודשיים. אולם לא רק שהמעיל לא תוקן - אלא שנדרשו לחברה 7.5 חודשים להודיע למונפורט שהוא אבד ושאינה יכולה לספק לו תחליף. דמביץ קבע, כי VF תשלם למונפורט את מלוא שוויו של המעיל - 780 שקל. היא גם תשלם לו פיצוי לדוגמה של 5,000 שקל בשל ההפרה ההולכת ומתעצמת של חובותיה ובשל הניצול לרעה של כוחה מולו. ואילו בשל העובדה שהגישה כתב הגנה עמום שיצר יש מאין פלוגתאות והתבסס על טענות חסרות יסוד, היא גם חויבה בתשלום הוצאות בסך 1,800 שקל - ובסך-הכל 7,580 שקל, כמעט פי עשרה משווי המעיל.

"זעקת ההגינות" מחייבת להעניק למתווך הנדל"ן דוד תמם דמי תיווך בעסקה בה טיפל, למרות שלא נחתם הסכם תיווך בינו לבין השוכרים - קובע הרשם הבכיר ניר זיתוני. תמם תיווך בהשכרת חנות בחיפה לגלעד סמובסקי, אשר פתח בה סניף של רשת הגלידריות "לגופרה". המסרונים והמיילים שהוחלפו בין תמם לסמובסקי שכנעו את זיתוני, כי אכן תמם היה מי שרקם את עסקת השכירות (תמורתה קיבל דמי תיווך מבעלי הבניין). עם זאת, בנסיבות העניין נפסק שיקבל רק מחצית מדמי השכירות החודשיים - דהיינו 7,600 שקל.

חברת אייר קנדה תפצה ב-16,000 שקל את בני הזוג ישראל גביש וזהבה גביש, על שורה של תקלות שאירעו בטיסותיהם ביולי-אוגוסט 2016 - קבעה הרשמת הבכירה ליאת דהן-חיון. מדובר בעיקר בטיסות שהתעכבו - ולמעשה בוטלו - בשל תנאי מזג האוויר, ודהן-חיון אומרת שאייר קנדה לא הוכיחה בצורה כלשהי שהתארגנה לקראת אפשרות שכזו. אייר קנדה התנערה מהזוג גביש, לא נתנה להם מענה הולם ולא הציעה פיצוי - ולכן תשלם להם 11,000 שקל. היא גם חויבה בפיצוי של 1,200 שקל לאחר שאחד הכסאות במחלקת העסקים בטיסת ההמשך לא ניתן היה להטיה לאחור. בשל שורה של כשלים אלו ונוספים, קבעה דהן-חיון שגביש גם זכאים לפיצוי של 3,500 שקל על עוגמת הנפש שנגרמה להם. החברה גם חויבה בתשלום הוצאות בסך 1,300 שקל.

חברת עמידר תפצה את יורי רודמן על נזקי רטיבות בדירה שבבעלותה בבאר שבע, בה הוא מתגורר עם אמו חולת האלצהיימר. השופטת רחלי טיקטין-עדולם אומרת, כי רודמן החל להתלונן על הרטיבות באמצע 2014, עמידר ביצעה מספר תיקונים שלא עלו יפה, בעיקר במספר סבבים מאז הגשת התביעה בסוף 2015. תמונות שהוצגו לבית המשפט גילו, כי הרטיבות נמשכת וכי מדובר בנזקים הגורמים עוגמת נפש. בשל כך, קבעה טיקטין-עדולם, היא תשלם לו 2,500 שקל לשנה - דהיינו 10,000 שקל - והוצאות בסך 2,650 שקל.

בזק תשלם לאיציק סייג 8,600 שקל - ההוצאות בהן נשא להטמנת כבלים שלה שהיו מונחים על פני מגרש שרכש בקריית טבעון. השופטת רקפת סגל-מוהר אומרת, כי אומנם הכבלים הונחו במגרש שנים רבות לפני שנרכש בידי סייג והוא אומנם הסכים לשאת ברוב העלויות של הטמנתם לאחר שהתברר שהם מהווים סיכון, אך לא הוא שצריך לשאת בעלויות אלו שכן בזק היא שנהנתה מן ההטמנה. לעומת זאת, נדחתה תביעתו של סייג לפיצוי על ירידת ערך המגרש לאחר שזו לא הוכחה.